האתיקה של התודעה והחוויה הדתית בעידן הפרוזק היא נושא מורכב ורב-פנים, המצטלב עם פילוסופיה, תאולוגיה ופסיכולוגיה. בלבו של נושא זה ניצבת השאלה כיצד השימוש בתרופות פסיכואקטיביות, כגון פרוזאק, עשוי להשפיע על החוויה של אדם בתודעה ורוחניות. יש הטוענים שתרופות אלה יכולות לסייע בהפחתת סימפטומים של דיכאון וחרדה, ומאפשרות לאנשים לחוות תחושה גדולה יותר של רווחה וחיבור לעולם הסובב אותם.
לעומת זאת, אחרים טוענים כי לשימוש בתרופות מסוג זה יכולות להיות השלכות שליליות, שעלולות לעכב את יכולתו של אדם לחוות טווח שלם של רגשות ולהפחית את יכולתו לנסיון רוחני או דתי. דאגה זו היא חריפה במיוחד עבור אלו המאמינים שחוויות רוחניות או דתיות נדרשות לצמיחה אישית, יצירת משמעות וחיבור למשהו גדול יותר מהם.
אך למול השאלה האם חומרים פסיכואקטיביים מועילים או מזיקים לנפש, לתודעה ולחוויה הדתית – נשאלת השאלה האתית, העומדת במרכז מאמרו של פרסיקו: האם מצב תודעתי אליו הגענו באמצעות סמים כאלה ואחרים הוא מצב תודעתי ראוי?
הנפש הבהמית בתורתו של רבי שניאור זלמן מלאדי
שניאור זלמן מלאדי (1745-1812) היה רב, הוגה, מלחין ומנהיג רוחני מוביל שייסד את תנועת חב"ד-ליובאוויטש של היהדות החסידית. נולד בעיירה קטנה בבלארוס ונודע כבר בגיל
