המאמר מציג אספקטים שונים של מערכת החינוך הערבית בישראל, החל מהרכב, דרך ציונים והישגים, ועד מטרות ויעדים, ועוד.
מערכת החינוך הערבית בישראל מתמודדת עם מספר אתגרים. אתגר מרכזי אחד הוא העדר מימון ומשאבים בהשוואה למערכת החינוך היהודית. אתגר זה יכול להוביל למתקנים נחותים יותר, לחומרים מיושנים ולמחסור בפעילויות חוץ-לימודיות ושירותי תמיכה לתלמידים ערבים. אתגר נוסף הוא מחסום השפה עבור סטודנטים ערבים שאינם דוברי עברית כשפה ראשונה. דבר זה עלול להקשות עליהם להשתתף באופן מלא וליהנות מהיתרונות מהחינוך שלהם במדינה שבה השפה השלטת היא השפה העברית, ובמיוחד בהשכלה הגבוהה. בנוסף, קיים פער משמעותי בהישגים בין סטודנטים ערבים ויהודים בישראל. סטודנטים ערבים נוטים לקבל ציונים נמוכים יותר במבחנים סטנדרטיים ושיעורי השגת תעודת הבגרות שלהם נמוכים יותר. ניתן לייחס מצב זה למגוון של גורמים, כולל היעדר משאבים ומחסומי שפה שהוזכרו לעיל, וכן גורמים חברתיים ותרבותיים. בנוסף לכך, ישנו מחסור ברגישות תרבותית בבתי הספר בישראל. תלמידים ערבים עלולים להרגיש נדחקים לשוליים או לא להיות מובנים כתוצאה ממחסור במורים וחומרי לימוד ערביים המשקפים את התרבות וההיסטוריה שלהם.
לאור אתגרים אלה ואתגרים נוספים, מטרת מחקרם של אבו-סעד וחליל היא לתאר את מצבה של מערכת החינוך הערבית בישראל במונחים של המצב הנוכחי וכן במונחים של מטרות ותכניות להמשך.
