תאוריית ההכוונה העצמית (באנגלית: Self-determination theory ובראשי תיבות: SDT) היא תאוריה נחקרת ובעלת השפעה רחבה על מוטיבציה אשר מצביעה על כך שלאנשים יש יותר סיכוי להיות בעלי מוטיבציה כאשר הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים שלהם לאוטונומיה, כשירות, ויחסי גומלין מסופקים.
תאוריית ההכוונה העצמית מצביעה על כך שסביר יותר שאינדיבידואלים יקבלו מוטיבציה כאשר תהיה להם תחושה של אוטונומיה או שליטה על חייהם. בהקשר של חינוך או עבודה, משמעות הדבר יכולה להיות שיש להם שליטה מסוימת על המשימות שהם עובדים עליהן או על השיטות שהם משתמשים בהן כדי להשלים אותן. בדומה, גורסת התאוריה כי אנשים נוטים יותר להיות בעלי מוטיבציה כאשר הם מרגישים בעלי יכולת או מסוגלות. משמעות הדבר היא כי חשוב לספק לתלמידים הזדמנויות לפתח את כישוריהם כדי לאתגר את עצמם בדרכים המתאימות לרמת היכולת שלהם.
כמו כן, תאוריית ההכוונה העצמית מציעה כי אנשים מונעים כאשר הם מרגישים מחוברים לאחרים ויש להם תחושה של שייכות. בהקשר של חינוך או עבודה, משמעות הדבר יכולה להיות מתן הזדמנויות לשיתוף פעולה, עבודת צוות, או אינטראקציה חברתית.
התאוריה מדגישה גם את חשיבות המוטיבציה הפנימית, המתייחסת למוטיבציה שמגיעה מתוך האדם. כאשר לאנשים יש מוטיבציה פנימית, הם נוטים יותר להיות מעורבים וליהנות מתהליך הלמידה או העבודה.
אולם התאוריקנים של ההכוונה העצמית מודים כי גם למוטיבציה חיצונית, או מוטיבציה שמקורה תגמולים חיצוניים או עונשים, יש חשיבות. עם זאת, התאוריה מציעה כי מוטיבציה חיצונית היא פחות יעילה בטווח הארוך וכי אנשים נוטים יותר להיות בעלי מוטיבציה כאשר הם פועלים לכיוון מטרות פנימיות אשר תואמות את הערכים ואת האינטרסים שלהם.
ככלל, תאוריית ההכוונה העצמית מדגישה את החשיבות של יצירת סביבה תומכת ומעצימה, המקדמת אוטונומיה, יכולת, וידידות. כאשר אנשים מרגישים שהצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים שלהם מסופקים, נטייתם למוטיבציה ומעורבות בלמידה או בעבודה גוברת.
מאמר סקירה זה עוסק בשאלה כיצד ניתן לקדם מוטיבציה אוטונומית, ודן ביישומים חינוכיים של תאוריית ההכוונה העצמית.
