שניאור זלמן מלאדי (1745-1812) היה רב, הוגה, מלחין ומנהיג רוחני מוביל שייסד את תנועת חב"ד-ליובאוויטש של היהדות החסידית. נולד בעיירה קטנה בבלארוס ונודע כבר בגיל צעיר בשל תבונתו יוצאת הדופן ואדיקותו הרבה.
תרומתו המשמעותית ביותר של שניאור זלמן למחשבה היהודית הייתה פרסום התניא, עבודה יסודית של חסידות חב"ד. ספר התניא הוא מדריך מקיף לחיים הרוחניים היהודיים, ומדגיש את החשיבות של התפתחות מוסרית אישית וטיפוח מערכת יחסים עמוקה עם האל.
רבי שניאור זלמן גם כתב בהרחבה על התורה והפילוסופיה היהודית, ותורתו ממשיכה להשפיע על המחשבה היהודית בת זמננו. הוא נודע בצניעותו, טוב לבו ומסירותו לחסידיו, והוא משך קהל גדול של תלמידים מסורים בתקופת חייו. בהתייחסותו לנפש, רבי שניאור זלמן מבדיל בין חלקיה – הנפש הבהמית והנפש האלוהית. במאמר זה, יורם יעקובסון בוחן את האופן בו מתייחס רש"ז בכתביו לנפש הבהמית.
