המושג "פער הדיגיטלי" מתייחס לפערי גישה ובקיאות בטכנולוגיה בין אוכלוסיות שונות. במקרה של קשישים בישראל, פער זה עשוי להשפיע על יכולתם לגשת למידע, לתקשר עם אחרים, ולהשתתף בחברה. בישראל, לקשישים יש סיכוי נמוך יותר מאשר לאוכלוסיות צעירות להיות בעלי גישה לטכנולוגיה, כולל מחשבים וטלפונים חכמים, וכן סיכוי נמוך להיות בקיאים בשימוש במכשירים ופלטפורמות דיגיטליים. פער זה יכול להוביל לתחושות של בידוד והדרה, כמו גם לקשיים בגישה לשירותים ומידע חיוניים.
כדי להתמודד עם הפער הדיגיטלי ולקדם אוריינות דיגיטלית בקרב קשישים בישראל, ארגונים קהילתיים וסוכנויות ממשלתיות פיתחו תוכניות שמטרתן ללמד מבוגרים כיצד להשתמש במכשירים דיגיטליים ובפלטפורמות, תוך התמקדות ביישומים שרלוונטיים לצרכים ולאינטרסים שלהם. בנוסף, הממשלה הקימה נקודות גישה ציבוריות, כגון ספריות ומרכזי קהילה, בהם מבוגרים יכולים לגשת למחשבים ולאינטרנט בחינם.
יוזמות כגון אלו ויודמות נוספות נועדו לגשר על הפער הדיגיטלי ולשפר את האוריינות הדיגיטלית בקרב הקשישים בישראל, ולאפשר להם גישה לשירותים חיוניים ולחיבור לאחרים בקהילה. עם זאת, נדרשים מאמצים מתמשכים כדי להבטיח שלמבוגרים תהיה גישה לטכנולוגיה, למשאבים ולמיומנויות שהם צריכים כדי להשתתף באופן מלא בעולם הדיגיטלי.
מאמר זה סוקר מחקרים וסקרים בתחום האוריינות הדיגיטלית בקרב קשישיל בישראל, וכן סוקר את היוזמות השונות, לצד אלה של הג'ויינט, לטיפוח אוריינות דיגיטלית בקרב קשישים בישראל.
