למלחמה יכולה להיות השפעה עמוקה וארוכת טווח על אנשים מכל הגילאים, כולל הקשישים. עם זאת, התגובות הפסיכולוגיות למלחמה יכולות להתבטא בעיקר בקרב מבוגרים עקב מספר גורמים, כולל הצטברות של ניסיון חיים ותחושה מוגברת של פגיעות. תגובות פסיכולוגיות נפוצות למלחמה בקרב קשישים יכולות לכלול בין היתר טראומה והפרעת דחק פוסט-טראומטית. מבוגרים אשר חיו בזמן מלחמה עלולים לחוות אירועים טראומטיים, אשר עלולים להיות בסיכון לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). תסמינים של PTSD עשויים לכלול זכרונות פולשניים, התנהגויות הימנעות, וערנות יתר.
תגובה נפוצה נוספת היא דיכאון וחרדה: מלחמה יכולה להוביל לרגשות של חוסר תקווה, עצב ופחד, אשר יכולים לתרום בתורו לדיכאון ולחרדה. קשישים רבים חשים צער ואובדן בעקבות מלחמה, ייתכן שהקשישים איבדו חברים, בני משפחה או יקירים במהלך המלחמה, מה שיכול להוביל ליגון ולתחושה של אובדן עמוק. מבוגרים עלולים גם להיאבק בתחושות של בידוד ובדידות עקב אובדן קשרים חברתיים ומערכות תמיכה במהלך המלחמה. הדחק הנגרם מחיים בצל מלחמה יכול גם לגבות מחיר בתחום הבריאות פיזית, העדין גם כך בקרב קשישים, מה שמוביל לשיעור מוגבר של מחלה כרונית, כאב ונכות.
חשוב להכיר בכך שהתגובות הפסיכולוגיות למלחמה בקרב הקשישים יכולה להשפיע באופן משמעותי על רווחתם ואיכות חייהם הכוללת. תמיכה וטיפול אפקטיביים, כולל ייעוץ וטיפול, יכולים לעזור לאנשים מבוגרים לנהל את התגובות הרגשיות שלהם למלחמה ולקדם ריפוי והחלמה.
מחקר זה ביקש להעריך באופן שיטתי את ההשלכות הנפשיות של מלחמת המפרץ על קשישים ניצולי שואה, בהשוואה לקשישים שאינם ניצולי שואה. התוצאות יכולות ללמד על תגובות פסיכולוגיות של קשישים למצבי דחק ומלחמה אחרים.
זיכרון קולקטיבי, זיכרון סלקטיבי
לפרשת קסטנר הייתה השפעה משמעותית על עיצוב זיכרון השואה בחברה הישראלית. היא כללה האשמות על שיתוף פעולה בין מנהיג יהודי-ציוני, רודולף קסטנר, לבין פקידים נאצים
