תאוריית ההגדרה העצמית (באנגלית: Self-determination theory ובעברית נקראת גם תיאוריית ההגדרה העצמית) היא תיאוריה פסיכולוגית המתארת כיצד המוטיבציה וההתנהגות של בני אדם מושפעים מהצרכים הפסיכולוגיים המולדים שלהם לאוטונומיה, כשירות ויחסי גומלין. על פי התאורייה, כאשר הם מקבלים מענה לצרכים אלה, אנשים נוטים להיות בעלי מוטיבציה, מעורבות, ושבעי רצון מחייהם.
התאוריה נחקרה בהרחבה ונמצאה תקפה במגוון רחב של תרבויות וחברות, כולל חברות קולקטיביסטיות. תרבויות קולקטיביסטיות מדגישות יותר תלות הדדית, שיתוף פעולה והרמוניה קבוצתית מאשר חברות אינדיבידואליסטיות, בהן הישג אישי ואוטונומיה הם בעלי ערך רב יותר. עם זאת, אפילו בחברות קולקטיביסטיות, לאנשים עדיין יש צרכים פסיכולוגיים של אוטונומיה, כשירות, ושייכות, וכאשר צרכים אלה מתמלאים, הם נוטים להיות יותר בעלי מוטיבציה, מעורבים, ומרוצים מחייהם.
מחקר זה מתמקד בבחינת תקפותה של תאוריית ההגדרה העצמית לגבי תמיכה באוטונומיה בחברה הבדואית קולקטיביסטית-היררכית. המחקר בוחן האם תפיסות התלמידים באשר למידת התמיכה של מוריהם בצורך שלהם באוטונומיה ואת השפעתה על חוויית הלמידה של התלמידים אשר מתבטאת לדוגמא בציונים, בהשקעה, במוטיבציה אוטונומית ועוד.
במחקר השתתפו 323 תלמידים משתי קבוצות גיל: 170 תלמידי כיתות ז׳-ט׳ ו153- תלמידי כיתות י׳-י״א אשר השיבו לשאלונים, וכן נכללו במחקר דיווחי מורים. הממצאים תומכים בהנחה כי גם בחברות קולקטיביסטיות מסורתיות מילוי הצורך באוטונומיה תורם לחוויית למידה מיטבית, ואילו דיכויו מחבל בלמידה ובמוטיבציה. לממצאי המחקר יש השלכות על תנאים אשר מאפשרים התפתחות מיטבית של תלמידים בדואים.
