פרק כ"ח, פסוק 19 בספר בראשית מתאר את הרגע שבו יעקב מעניק למקום שבו חווה את ההתגלות בחלום הסולם את השם בית אל – "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה"
הקשר הסיטואציה הוא שיעקב בורח מבית אביו יצחק לחרן, לבית משפחת אמו. בדרכו הוא עוצר ללון וחולם על סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה עם מלאכים עולים ויורדים בו. ה' מבטיח ליעקב את הארץ שעליה הוא שוכב והגנה עליו במסעו. כשיעקב מתעורר הוא קורא למקום "בית אל" (בית אלוהים), אך המספר מוסיף ששם העיר המקורי היה "לוז". הערה זו היוותה את אחד מהשערים המרכזיים לניצני ביקורת המקרא עוד בקרב הפרשנים המסורתיים. זוהי הפעם הראשונה בתנ"ך שמוזכר השם "בית אל", שיהפוך למקום מרכזי בהמשך.
במאמר זה עוסק יהודה שביב בעיר לוז, שנקראה לימים בית אל, ועל פי מקורות חז"ל נקראה שוב לוז לאחר מכן. הוא פורש את גלגולו של השם ואת המשמעויות הרבות שלו ועוסק במסורות ובסמליות הענפה שתלו בה חז"ל.
למילה לוז מספר משמעויות. אחת היא סוג של אגוז/שקד, ואחת היא מרכז, ליבה. בפרשנות המחברת בין איזכוריה של לוז במקורות רבים ושונים, הכותב מראה את הקשר ביניהם והמשמעויות המיוחדות שמייחסים חז"ל ללוז.
