המאמר המכונן של יורם הרפז על הוראה ולמידה בקהילת חשיבה ועל שינוי הפרדיגמה הנחוץ בהתייחסות לידע בבית הספר.
קהילות חשיבה הן גישה חינוכית המדגישה למידה שיתופית, מבוססת חקר ופיתוח של כישורי חשיבה ביקורתיים. בגישה זו, התלמידים עובדים יחד בקבוצות קטנות כדי לחקור ולפתור בעיות, והמורה משמש כמנחה ולא כמורה מרצה מסורתי. להוראה ולמידה בקהילות חשיבה יש מספר מאפיינים מרכזיים. היבט חשוב אחד הוא ייסודה של סביבת למידה שיתופית ותומכת, שבה התלמידים מרגישים בנוח לשתף את רעיונותיהם ולנהל דיאלוג פתוח עם עמיתיהם. זה עשוי להיות כרוך בשימוש בטכניקות כגון למידה שיתופית והוראת עמיתים.
היבט חשוב נוסף של ההוראה והלמידה בקהילות חשיבה הוא המיקוד בלמידה מבוססת חקר, שבה מעודדים את התלמידים לשאול שאלות, לחקור בעיות ולחפש מידע ומשאבים על מנת למצוא פתרונות. זה עשוי להיות כרוך בשימוש בפעילויות כגון למידה מבוססת בעיות, מקרה מבחן, ופרויקטי חקירה. בנוסף, הוראה ולמידה בקהילה של חשיבה כרוכה לעיתים קרובות בפיתוח כישורי חשיבה ביקורתית, כגון ניתוח, הערכה וסינתזה. זה עשוי להיות כרוך בשימוש בטכניקות כגון דיונים, שיחות, ושאילת שאלות כדי לעזור לתלמידים לפתח את הכישורים האלה.
באופן כללי, הוראה ולמידה בקהילות חשיבה כוללת התמקדות בלמידה שיתופית, מבוססת חקר ופיתוח של כישורי חשיבה ביקורתית, והיא דורשת יצירת סביבת למידה תומכת ומרתקת שבה התלמידים מרגישים בנוח לשתף את הרעיונות שלהם ולהשתתף בדיאלוג פתוח.
המאמר הנוכחי הוא אחד מהמאמרים החשובים שמציגים את הגישה החינוכית של קהילות חשיבה, את הצורך בשינוי חינוכי לקראת הוראה ולמידה בקהילות חשיבה, וכן את האתגרים הכרוכים ביישומה במערכות חינוך בכלל ובמערכת החינוך הישראלית בפרט.
