מחקר שבוחן את הקשר בין ההבניה החברתית לחוויה האישית של זכרונות מלחמה בישרות בצה"ל.
הזיכרון הקולקטיבי של המלחמה הוא האופן שבו החברה ככלל זוכרת ומפרשת את אירועי המלחמה. זיכרון זה כולל תיאורים רשמיים של המלחמה, כגון תיעוד היסטורי המופק על ידי הממשלה, הכיסוי התקשורתי של המלחמה, וכן נרטיבים תרבותיים וחברתיים על המלחמה אשר עוברים מדור לדור. הזיכרון האישי של מלחמה, לעומת זאת, כולל חוויות אישיות וזכרונות של אנשים שהיו מעורבים ישירות במלחמה. כגון חיילים, אזרחים ואנשים אחרים שהושפעו מהעימות.
לעיתים יכול להיות מתח בין הזיכרון הקולקטיבי של המלחמה לבין הזיכרון האישי שלה, כיוון שאנשים שונים חוו את המלחמה בדרכים שונות ועשויים לזכור אותה אחרת. לדוגמה, הזיכרון הקולקטיבי של מלחמה עשוי להדגיש אירועים או היבטים מסוימים של המלחמה, בעוד שזיכרונות יחידים עשויים להתמקד בהיבטים שונים ואף לסתור את הנרטיב הרשמי. בנוסף, מעבר הזמן יכול גם להשפיע על הדרך שבה זוכרים מלחמה. בחלוף השנים, הזיכרון הקולקטיבי של מלחמה עשוי להשתנות כאשר מידע חדש יוצא לאור או כאשר ההקשר התרבותי והחברתי משתנים. הדבר יכול להוביל לניתוק בין הזיכרון הקולקטיבי של המלחמה לבין הזיכרון האישי שלה, שכן זיכרונות יחידים עשויים להישאר ללא שינוי בעוד הזיכרון הקולקטיבי מתפתח. הזיכרון האישי מהמלחמה כולל לעתים חוויות שליליות וטראומטיות, בעוד הזיכרון הלאומי עשוי לכלול זיכרונות הירואיים שאינם מייצגים נכונה את חוויית הלוחמים שלקחו חלק במלחמה עצמה.
רוב המחקרים שעסקו בזיכרון המלחמה נטו לעסוק בזיכרון הקולקטיבי, ולהימנע מעיסוק בזיכרונות האישיים שעשויים להכיל מרכיבים טראומטיים. במחקר הנוכחי, לומסקי-פדר נוגעת בניתוח הזיכרונות האישיים וכן בניתוח המפגש בין הזיכרון החברתי של המלחמה, באמצעות ניתוח זיכרון המלחמה כפי שהוא מתבטא בסיפורי חיים של גברים ישראלים.
