הפרק החשוב של מארי דאגלס "טומאה חילונית" מתוך ספרה "טוהר וסכנה: ניתוח הרעיונות של זיהום וטאבו".
בפרק "טומאה חילונית" מרי דאגלס חוקרת את הרעיון של הטuמאה, כלומר הרעיון שעצמים, אנשים, או פעולות יכולים להיות מזוהמים או טמאים במובן תרבותי או סימבולי. דאלגס טוענת שטומאה יכולה להוות דרך ליצירה ושימור של גבולות והבחנות חברתיים, כאשר אנשים מקשרים את הזיהום עם דברים או אנשים שנחשבים כחיצוניים לקבוצה החברתית או הקהילה שלהם.
דאלגס דנה במושג של טומאה חילונית, שמתייחס לטומאה של פעולות המתרחשת בהקשר שאינו דתי או לא פולחני, והיא טוענת שטומאה חילונית יכולה לשמש בתפקידים דומים לאלה של טומאה דתית, כגון סימון הגבולות של קבוצות חברתיות וחיזוק ההיררכיות החברתיות. היא גם דנה בשאלה כיצד טומאה חילונית יכולה לשמש כסוג של שליטה חברתית, על ידי כך שאנשים עשויים להימנע או לנדות את אלו הנתפסים כמזוהמים על מנת להימנע מזיהום בעצמם.
הפרק של דאלגס על טומאה חילונית הוא בחינה מעמיקה ומעוררת מחשבה של הדרכים שבהן אמונות ומנהגים תרבותיים ביחס לטומאה וזיהום יכולים לעצב יחסים חברתיים ודינמיקה חברתית. הפרק היווה תרומה חשובה לתחום האנתרופולוגיה, והוא צוטט רבות על ידי חוקרים שעוסקים במשמעויות התרבותיות והסמליות של זיהום וטומאה.
הספר תורגם לעברית:
דגלס, מ. (2010). טוהר וסכנה: ניתוח של המושגים זיהום וטאבו. תל-אביב: רסלינג.
