תאוריית ההגדרה העצמית (באנגלית: Self-determination theory, SDT), נקראת גם תיאוריית ההגדרה העצמית, היא מסגרת פסיכולוגית שמטרתה להסביר את המניעים וההתנהגויות של אינדיבידואלים בהקשרים שונים. תאוריה זו מציעה כי לאינדיבידואלים שלושה צרכים פסיכולוגיים מולדים: אוטונומיה, כשירות, וקשרי גומלין. כשהצרכים האלו מתמלאים, אנשים נוטים יותר לעשות דברים מתוך הנעה מהותית, כולל פעילות גופנית.
תאוריית ההגדרה העצמית מצביעה על כך שאנשים נוטים יותר לעסוק בפעילות גופנית כאשר הם חשים תחושה של אוטונומיה ושליטה על מעשיהם. משמעות הדבר היא כי אנשים נוטים יותר להשתתף בפעילות גופנית כאשר הם מרגישים שהם עושים בחירות התואמות את המטרות והערכים האישיים שלהם.
בנוסף, תאוריית ההגדרה העצמית מציעה כי אנשים נוטים יותר לעסוק בפעילות גופנית כאשר הם מרגישים מוכשרים ביכולתם לבצע את הפעילות. משמעות הדבר היא כי אנשים נוטים יותר להשתתף בפעילות גופנית כאשר הם מרגישים שיש להם את הכישורים והידע הדרושים כדי לבצע את הפעילות ביעילות.
לבסוף, תאוריית ההגדרה העצמית מציעה שאנשים נוטים יותר לעסוק בפעילות גופנית כאשר הם מרגישים תחושה של שייכות וחיבור לאחרים. משמעות הדבר היא כי אנשים נוטים יותר להשתתף בפעילות גופנית כאשר הם מרגישים שהם חלק מקהילה תומכת וכוללת.
באופן כללי, תאוריית ההגדרה העצמית מספקת מסגרת להבנת המוטיבציות וההתנהגויות של פרטים ביחס לפעילות גופנית. על ידי קידום אוטונומיה, יכולת, ושייכות, אנשים נוטים יותר לעסוק בפעילות גופנית שמונעת באופן מהותי ומיושרת עם המטרות והערכים האישיים שלהם. זה יכול להוביל לתחושה טובה יותר של רווחה ולמדדים בריאותיים משופרים הן במישור הפיזי והם במישור הנפשי.
המאמר בוחן דרך תת-תאוריות של תאוריית ההכוונה העצמית את נושא המוטיבציה לספורט ופעילות גופנית.
