תאוריית הגדרה עצמית או תיאוריית ההכוונה העצמית (באנגלית: Self-Determination Theory או SDT), היא תאוריה פסיכולוגית אשר נעשה בה שימוש נרחב בתחום פיתוח משאבי אנוש (HRD). היא מבוססת על הרעיון שאנשים מונעים על ידי גורמים מהותיים, כגון אוטונומיה, יכולת – מסוגלות, וקשרי גומלין – שייכות. תאוריה זו מציעה שכאשר צרכים פנימיים אלה ימולאו, אנשים יעבדו באופן משמעותי יותר ויפתחו את כישוריהם.
אנשי פיתוח משאבי אנוש יכולים להשתמש ב-SDT כדי ליצור סביבה שמעודדת עובדים לקחת יוזמה, להיות יצירתיים ולפתח את כישוריהם. זאת מתוך ההבנה שמוטיבציה פנימית לעבודה היא איכותית יותר ממוטיבציה חיצונית. על ידי הבנת עקרונות ההכוונה העצמית, יכולים מנהלי משאבי אנוש ליצור אסטרטגיות אפקטיביות לפיתוח מוטיבציה ומעורבות עובדים.
אנשי מקצוע בתחום פיתוח משאבי אנוש יכולים ליישם את עקרונות תיאוריית ההכוונה העצמית בעבודתם במגוון דרכים, לדוגמא:
מתן הזדמנויות לעובדים לקבל החלטות והחלטות בעבודתם (אוטונומיה)
יצירת סביבת עבודה תומכת ומכילה המעודדת תחושה של שייכות וחיבור עם אחרים (שייכות)
מתן הזדמנות לעובדים ללמוד ולפתח מיומנויות חדשות, ומתן משוב והכרה על הישגיהם (מסוגלות)
התאמת מטרות וערכי העבודה של העובדים למשימה ולמטרה של הארגון (שייכות)
עידוד עובדים לקחת חלק בתהליכי קבלת החלטות ולחלוק את הרעיונות והתפיסות שלהם (אוטונומיה).
ועוד.
במאמר סקירה זה הכותבים מציעים דרכים לעצב סביבת עבודה שמעודדת מוטיבציה פנימית באמצעות שימוש בתאוריית ההכוונה העצמית.
