פלגיאריזם אקדמי, או בעברית – העתקה בעבודות אקדמיות הוא נושא שמעסיק אנשי חינוך בהשכלה הגבוהה, אנשי מחשבים העוסקים בפיתוח תוכנות לזיהוי העתקות, וסטודנטים זה זמן רב. עם העלייה בתרבות הקופי-פייסט הסטודנטים מפסיקים לקחת כמובן מאליו את ההנחה שיש בעיה אתית בהעתקה של מקורות מהאינטרנט, ולהיפך, מתחילים לחשוב שאיתור החומרים הרלוונטיים והעתקה של החלקים הרלוונטיים בהם, תוך עיבודם והתאמתם להקשר החדש הם למעשה מיומנות חשובה, ולא רואים כל בעיה אתית בהעתקה. כתוצאה מכך שהסטודנטים כבר לא רואים בעיה אתית בהעתקה, או לכל הפחות מטילים ספק בהנחה שמדובר בפעולה לא אתית, הם מפסיקים לנסות להימנע משימוש בחומרים רלוונטיים מהאינטרנט, ורואים את בדיקת המקוריות של העבודות כמכשול טכני בלבד, אותו יש לעקוף באמצעים שונים, בין היתר על ידי שכתוב החלקים המועתקים כך שלא יזוהו על ידי התוכנות לבדיקת ההעתקה.
יתרה מכך, ככל שעושר החומרים באינטרנט עולה וניתן למצוא חומר כמעט על כל דבר, המשמעות של בדיקת המקוריות הולכת ואובדת מכיוון שכל טקסט שסטודנט יכתוב, ואפילו מקורי לגמרי, ככל הנראה יימצא דומה במידה זו או אחרת לטקסט שנכתב כבר וגלוי באינטרנט. כתוצאה מכך, שיעור הפולס-פוזיטיב, כלומר מקרים שבהם תוכנת זיהוי ההעתקות מזהה העתקה למרות שהטקסט מקורי ונכתב על ידי הסטודנט – עולה. בעקבות כך, סטודנטים מאבדים אמון בתוכנות אלה ושואפים "לרמות" את התוכנה כך שלא תציג "העתקה", ללא קשר לשאלה האם הסטודנט כתב בעצמו את הפסקה או העתיק אותה.
אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים נוספים כמו מכללות עושים שימוש בתוכנות לזיהוי העתקות על מנת לבדוק את המקוריות של העבודות שהסטודנטים מגישים. במשך הזמן, הסטודנטים למדו כמה "טריקים" כדי להתגבר על הבדיקות הללו, בין היתר על ידי שימוש בתוכנות לבדיקת מקוריות של עבודות אקדמיות בעצמם, על מנת לשכתב את החלקים שנמצאו "מועתקים". המאמר הנוכחי מפרט כמה מה"טריקים" הנפוצים של סטודנטים לעקוף את תוכנות בדיקת המקוריות וכן מציע פתרונות לטריקים אלה.
