המסה המפורסמת והמכוננת של ולטר בנימין על השינויים בתפיסות לגבי יצירת האמנות בעידן שבו ניתן לשעתק את היצירה באיכות משביעת רצון, באופן שמשנה את תפיסותנו לגבי מהו מקור ומהותה של יצירת האמנות. למרות שהמסה נכתבה לפני כמעט כמאה שנה, מדהים כמה היא רלוונטית היום בעידן השיתופים ברשתות החברתיות.
"יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" (באנגלית: The Work of Art in the Age of Mechanical Replication) היא מסה מאת ולטר בנימין, שפורסמה לראשונה בשנת 1936. במאמר זה דן בנימין בהשפעת ההתקדמות הטכנולוגית, ובפרט בפיתוח טכניקות רבייה מכניות, על טבעה של האמנות ועל מקומה בחברה. אחד הרעיונות המרכזיים שבנימין בוחן בחיבור הוא המושג "הילה" של יצירת אמנות. ההילה היא התכונה הייחודית, המקורית והאותנטית של יצירת אמנות הנוצרת על ידי נוכחותה הפיזית של היצירה ועל ידי ההיסטוריה שלה. בנג'מין טוען כי השעתוק המכני של האמנות, כגון באמצעות צילום וסרט, שוחק את ההילה של יצירת אמנות והופך אותה לסחורה שניתן לשכפל ולהפיץ בקלות.
רעיון מפתח נוסף שבנג'מין דן בו הוא ההשפעה של שעתוק מכני על התפקיד החברתי של האמנות. בנימין טוען כי השעתוק הטכני של אמנות מאפשר לאמנות להיות נגישה יותר לקהל רחב יותר, ובשל כך השעתוק הטכני יכול להביא ליצירה של חברה "מאוחדת תרבותית". הוא מציין, עם זאת, כי שעתוק טכני יכול גם להוביל למסחור של האמנות וליצור "ערך הצגה" הנפרד מן הערך האמנותי של היצירה. "יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני" הוא חיבור חשוב הבוחן את השפעתן של התקדמויות טכנולוגיות על טבעה ותפקודה של האמנות בחברה. רעיונותיו של בנימין במאמר זה השפיעו בצורה משמעותית על חקר האמנות, המדיה ומחקרי התרבות.
המסה תורגמה ויצאה כספר בעברית:
בנימין, ו. (1983). יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני. תרגם: שמעון ברמן. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.
