מאמר תיאורטי מצויין שעורך אינטגרציה תיאורטית של הקשרים בין ליקויי למידה, היפראקטיביות ותוקפנות בילדות.
הפרעות למידה הן קשיים ברכישת מיומנויות מסוימות, כגון קריאה או מתמטיקה, שאינם נובעים מלקות אינטלקטואלית, ליקוי חושי, או חסרונות תרבותיים או סביבתיים. הפרעות אלו יכולות להשפיע על הביצועים האקדמיים של הילד ויכולות להשפיע גם על ההערכה העצמית שלו ועל האינטראקציות החברתיות. היפראקטיביות (באנגלית: Hyperactivity Disorder), הידועה גם כחלק מהפרעת קשב וריכוז (ADHD), היא מצב המאופיין בקושי לשבת בשקט, לשים לב, ולשלוט בהתנהגויות אימפולסיביות. ילדים עם היפראקטיביות עשויים להיתקל בבעיות בבית הספר ובאינטראקציות חברתיות, וכן בסיכון גבוה יותר לבעיות נפשיות אחרות. תוקפנות מתייחסת להתנהגות שנועדה לפגוע או להפחיד אחרים. ילדים בעלי התנהגות תוקפנית עשויים להיתקל בקשיים לציית לחוקים, לעבור התקפות פיזיות או מילוליות על אחרים, ולהקשות על שליטה בכעסים. תוקפנות בילדים עלולה להיגרם על ידי מגוון גורמים, כולל גנטיקה, סביבה, וחוויות חברתיות.
אין זה נדיר עבור ילדים עם הפרעות למידה, היפראקטיביות, או התנהגות תוקפנית, להיתקל באתגרים באזורים רבים של התפתחותם. מחקרים בנושאים אלה נועדו להבין את הגורמים לקשיים אלה ולפתח התערבויות יעילות כדי לתמוך בילדים להתגבר עליהם. הבנה תיאורטית טובה יותר של מקורן של ההפרעות השונות יכולה לסייע למחקרים מסוג זה. המאמר הנוכחי מציע תיאוריה אינטגרטיבית שנועדה להעניק הסבר אחד לשלוש ההפרעות השונות ולקשר ביניהן.
