מבוא
בישראל רוב התלמידים הערבים והיהודים מתחנכים במסגרות נפרדות, אך בשנים האחרונות התפתחו שני סוגים של בתי ספר מעורבים: בתי ספר דו-לשוניים-רב-תרבותיים, שנוסדו ביוזמות חינוך לקידום שוויון והכרה הדדית, ובתי ספר "מעורבים נסיבתית", שבהם תלמידים ערבים לומדים בבתי ספר עבריים בשל גורמים דמוגרפיים וגאוגרפיים. מחקר זה בוחן כיצד הסביבה החינוכית משפיעה על זהויותיהם של תלמידים ערבים ועל עמדותיהם כלפי יהודים. על פי ממצאי המחקר, לתלמידים בבתי ספר משולבים יש זהות לאומית מובהקת יותר, אך סוג הזהות – ישראלית או פלסטינית – משתנה לפי סוג בית הספר, וכך גם עמדותיהם כלפי יהודים.
מערכת החינוך בישראל: איים של שילוב בים של הפרדה
מאז הקמתה של מדינת ישראל מאופיינת החברה בהפרדה מרחבית וחברתית בין יהודים לערבים. כ-90 אחוזים מהערבים גרים ביישובים ערביים בלבד, והשאר חיים בערים "מעורבות" שבהן הרוב יהודי. גם מערכת החינוך מחולקת למסגרות נפרדות בשפה, בתכנים ובפיקוח. בבתי הספר הערביים הלימוד מתנהל בערבית ומודגש הנרטיב הפלסטיני, בעוד שבבתי הספר העבריים נלמדת שפה, היסטוריה ותרבות לאומית יהודית-ציונית. בעשורים האחרונים, עם עליית המעמד הבינוני הערבי וכניסת משפחות ערביות לערים יהודיות, החלו יותר תלמידים ערבים להשתלב בבתי ספר עבריים. עם זאת, בבתי ספר אלה הם מצופים להתאים את עצמם לתרבות היהודית-העברית, לדבר עברית שוטפת ולהשתתף בחגים ובאירועים לאומיים יהודיים. לעומת זאת, בבתי הספר הרב-תרבותיים נשמר שוויון בין זהויות, הצוות מחולק באופן מאוזן בין יהודים לערבים, והשפה והתרבות של שתי הקבוצות נלמדות באופן שווה. מגמה זו נועדה להדגיש ערכים של דו-קיום ושוויון, אך גם מטפחת זהויות מובחנות יותר של כל קבוצה.
רקע תאורטי
תאוריית הזהות החברתית
תאוריית הזהות החברתית גורסת כי זהותו של אדם מתעצבת ביחס לקבוצות שאליהן הוא משתייך ובהשוואה לקבוצות אחרות. כל אדם מבקש לשמור על זהות חברתית חיובית, אך כאשר קבוצתו נתפסת כנחותה, מתפתחות אסטרטגיות שונות: קבלה של ההיררכיה, ניסיון לעבור לקבוצה בעלת יוקרה גבוהה יותר, הרחבת גבולות הקבוצה, או מאבק לשינוי המבנה החברתי. הזהות אינה קבועה אלא משתנה בהתאם להקשרים החברתיים ולמפגשים עם קבוצות אחרות. תיאוריית הקטגוריזציה העצמית מוסיפה כי זהויות מתחדדות במיוחד כאשר יש קונפליקט או הבדלה בין קבוצות.
זהותם של ערבים בישראל
זהותם של הערבים בישראל מתאפיינת במתח מתמיד בין רכיב לאומי-פלסטיני לרכיב אזרחי-ישראלי. מחקרים מצביעים על כך שחוויית הניכור והאפליה מגבירה את ההזדהות הפלסטינית, ואילו תהליכי מודרניזציה והשתלבות מעצימים את הרכיב הישראלי. עם זאת, הזהות ה"ישראלית-ערבית" נחשבת בעיני חוקרים רבים כזהות שכפתה המדינה במטרה להחליש את הזהות הפלסטינית. מדדים שנערכו לאורך השנים מראים מגמת התחזקות של הזדהות פלסטינית בקרב האוכלוסייה הערבית. עם זאת, בבתי הספר הדו-לשוניים נצפתה נטייה לחיזוק הזהות הקולקטיבית לצד סובלנות תרבותית, אך גם מתח בין שאיפת השלום לבין חיזוק ההבחנות הלאומיות.
מרחק חברתי ותיאוריית המגע
מרחק חברתי משקף את הרצון של אדם להתקרב או להתרחק מקבוצות אחרות. על פי תיאוריית המגע של אלפורט, מפגש שוויוני בין קבוצות בעלות מטרות משותפות ותמיכה מוסדית עשוי להפחית דעות קדומות. פטיגרו הוסיף כי פוטנציאל ליצירת ידידות הוא תנאי מרכזי לכך. בהקשר הישראלי, המחקר מצביע על כך שרמת ההפרדה הגבוהה בין יהודים לערבים מגבירה את המרחק החברתי, ושבמהלך השנים נכונות הערבים למגע חברתי עם יהודים דווקא פחתה.
זהות ומרחק חברתי בקרב תלמידים ערבים
בהתאם לתאוריות הללו הוצגו שתי הנחות מרכזיות: האחת, שתלמידים ערבים בבתי ספר משולבים יבטאו זהות לאומית מובהקת יותר; והשנייה, שתלמידים בבתי ספר רב-תרבותיים יבטאו זהות פלסטינית חזקה יותר ואילו תלמידים בבתי ספר עבריים משולבים יבטאו זהות ישראלית בולטת יותר. בנוסף, הונח כי במוסדות משולבים תופחת רמת המרחק החברתי בין תלמידים ערבים ליהודים.
מתודולוגיה
המחקר נערך בשנים 2016–2018 בקרב 334 תלמידים ערבים ב-11 בתי ספר: ארבעה רב-תרבותיים, ארבעה עבריים משולבים ושלושה ערבים נפרדים. נאספו נתונים באמצעות שאלונים שכללו מדדים של זהות עצמית ועמדות כלפי יהודים. הזהות נמדדה גם בשאלות פתוחות ("אני ___") וגם בשאלות דירוג של תחושת שייכות לקטגוריות לאומיות ודתיות (ערבי, פלסטיני, ישראלי, מוסלמי, נוצרי). המרחק החברתי נמדד לפי מידת הרצון בקשרים עם יהודים במצבים שונים – שכנות, לימודים, חברות אישית ועוד. כמו כן נאספו נתונים דמוגרפיים על מין, גיל, רמת השכלה של ההורים ודתיות.
ממצאים
זהות עצמית
כאשר התלמידים התבקשו להגדיר את עצמם בחופשיות, רובם השתמשו בתיאורים אישיים או משפחתיים, ורק מיעוט הזכיר זהויות דתיות או לאומיות. עם זאת, ההבדלים בין סוגי בתי הספר היו מובהקים: תלמידים בבתי ספר רב-תרבותיים הזכירו את זהותם הלאומית פי שניים מתלמידים בבתי ספר אחרים, בעוד שתלמידים בבתי ספר נפרדים נטו יותר להגדיר עצמם דרך זהות דתית. תלמידים בבתי ספר משולבים עבריים השתמשו לרוב במונח "ערבי", בעוד שתלמידים בבתי ספר רב-תרבותיים ובבתי ספר נפרדים השתמשו גם ב"פלסטיני".
תחושת שייכות
כלל התלמידים הערבים הביעו תחושת שייכות גבוהה לקטגוריה הערבית, בינונית לפלסטינית ונמוכה לישראלית. עם זאת, ניכרו פערים גדולים בין סוגי בתי הספר: תלמידים בבתי ספר עבריים משולבים ביטאו שייכות חזקה מאוד לישראלית (4.17 מתוך 5) וחלשה לפלסטינית (2.07), בעוד שתלמידים בבתי ספר רב-תרבותיים ונפרדים הזדהו בעוצמה עם הזהות הפלסטינית (מעל 4) ובמידה נמוכה עם הישראלית. רמת הדתיות נמצאה כמשתנה המשפיע על הזדהות עם הזהות הערבית והפלסטינית.
עמדות כלפי יהודים
הנכונות למגע עם יהודים הייתה הגבוהה ביותר בבתי הספר המשולבים העבריים, נמוכה מעט בבתי הספר הרב-תרבותיים ונמוכה במיוחד בבתי הספר הערביים הנפרדים. הגיל נמצא כגורם משמעותי – תלמידי תיכון גילו עמדות חיוביות יותר כלפי יהודים לעומת תלמידי היסודי. רמת דתיות גבוהה לוותה בעמדות שליליות יותר, בעוד שהשכלה אקדמית של ההורים תרמה לעמדות חיוביות יותר. הזדהות עם הזהות הישראלית נמצאה קשורה באופן מובהק לרצון בקשרים עם יהודים, אך הזדהות פלסטינית לא נמצאה קשורה באופן שלילי מובהק.
דיון
הנתונים מצביעים על פיצול פנימי בחברה הערבית בישראל. בבתי ספר עבריים משולבים נוצרת זהות "ערבית-ישראלית" המדגישה את הייחוד האתני אך גם את הרצון להשתלב בחברה הכללית. לעומת זאת, בבתי ספר רב-תרבותיים ובבתי ספר נפרדים נשמרת זהות פלסטינית מובהקת, הנתפסת כסמל להתנגדות ולאומיות. ההבדלים נובעים מהאידאולוגיה של בתי הספר ומההקשר החברתי שלהם: בבתי הספר העבריים הערבים הם מיעוט הנדרש להסתגל לתרבות היהודית, ואילו בבתי הספר הרב-תרבותיים הזהות הפלסטינית זוכה לעידוד כחלק מהשאיפה לשוויון. הזהות הערבית הכללית משותפת לכול, ומשמשת גשר בין שני הקטבים.
ההבחנה בין שני סוגי בתי הספר ממחישה כי סוג המפגש עם קבוצת הרוב קובע את אופי הזהות. בבתי ספר עבריים משולבים הדגש על השתלבות גורם לחיזוק ההזדהות האזרחית-ישראלית, בעוד שבבתי ספר רב-תרבותיים הדגש על שוויון וזהות נפרדת מחזק את ההזדהות הפלסטינית. עם זאת, לא ניתן לקבוע קשר סיבתי מוחלט בין סוג בית הספר לבין הזהות, משום שהבחירה בבית הספר מושפעת מהשקפת העולם של ההורים, ממעמד חברתי ומאזור מגורים.
במישור החברתי, תלמידים המזדהים כישראלים נוטים יותר לחפש קשרים עם יהודים, בעוד שתלמידים המזדהים כפלסטינים אינם מראים בהכרח עוינות אלא בעיקר שימור זהות מובחנת. בבתי הספר הרב-תרבותיים מושם דגש על זהויות ייחודיות ועל דיאלוג, אך דווקא הדגשת הזהות העצמית עלולה להעמיק את ההבדלים ולהגביר הומופיליה – נטייה להעדיף קשרים עם בני אותה קבוצה.
סיכום
המחקר מגלה כי סוג בית הספר משפיע באופן מובהק על הזהות הלאומית ועל עמדות כלפי הקבוצה היהודית. בתי הספר המשולבים העבריים מקדמים זהות ישראלית ועמדות חיוביות כלפי יהודים, ואילו בתי הספר הרב-תרבותיים מטפחים זהות פלסטינית חזקה יותר תוך שמירה על מידה מסוימת של פתיחות בין-תרבותית. שתי המגמות מתקיימות במקביל ומייצגות אסטרטגיות שונות של מיעוט לאומי המתמודד עם מציאות של קונפליקט והיררכיה חברתית. המחקר מדגיש את חשיבות ההקשר החינוכי בעיצוב זהויות ואת המתח בין אינטגרציה לשימור זהות, תוך הצבעה על הצורך במחקרי המשך שיבחנו את התפתחות הזהות לאורך זמן ואת השפעתם של גורמים חברתיים, כלכליים ופוליטיים על תלמידים ערבים בישראל.
מקור
Levy, N. (2023). Arabs in segregated vs. mixed Jewish–Arab schools in Israel: their identities and attitudes towards Jews. Ethnic and Racial Studies, 46(12), 2720-2746.
