בעשורים האחרונים מתרחשת באירופה מגמה חברתית מובהקת של שינוי מבני המשפחה, עם עלייה משמעותית במספר המשפחות החד הוריות. תופעה זו מעוררת עניין ציבורי ומחקרי רב, שכן היא נוגעת באחד ההיבטים הרגישים ביותר של החברה – רווחת הילדים. מעבר ממבנה משפחתי של שני הורים למבנה חד הורי אינו רק שינוי במבנה הבית, אלא גם שינוי במקורות התמיכה, ביכולת הכלכלית ובזמינות המשאבים הפיזיים והרגשיים שילדים נדרשים להם לצמיחה והתפתחות מיטבית. במיוחד במדינות דרום אירופה, שבהן מערכת הרווחה נשענת במידה רבה על המשפחה המורחבת ולא תמיד מספקת רשת ביטחון ציבורית רחבה, שינוי זה עלול להעמיק פערים קיימים.
מתוך ההבנה הזו ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין מבנה המשפחה, רמת ההשכלה של האם ומידת המחסור החומרי שחווים ילדים באיטליה ובספרד. השאלה שהנחתה אותם הייתה עד כמה מצב של חד הוריות, ובייחוד כאשר הוא משולב ברמת השכלה נמוכה של האם, עלול להשפיע על תנאי החיים של הילדים בתחומים בסיסיים כמו תזונה, לבוש, חינוך, פנאי וחיים חברתיים. החוקרים ביקשו להבין האם ההבדלים במבנה המשפחה מתורגמים לפערים ממשיים באיכות החיים של הילדים, והאם רמת ההשכלה יכולה לשמש כמנגנון מגן או, לחלופין, כמכפיל סיכון.
כדי לענות על שאלות אלה ניתחו החוקרים נתונים רחבי היקף ממדינות דרום אירופה, תוך שימוש במודלים סטטיסטיים מתקדמים שמאפשרים לזהות דפוסים של מחסור חומרי בקרב ילדים ולהצליבם עם מאפיינים משפחתיים והשכלתיים. בחירת שתי המדינות, איטליה וספרד, נבעה מהרצון להבין כיצד חברות בעלות מאפיינים תרבותיים וכלכליים דומים מתמודדות עם אתגר חברתי זה. הממצאים שגילו חושפים הבדלים מעניינים ומורכבים בין המדינות ובין קבוצות המשפחות, ומעלים שאלות עמוקות על אחריות המדינה, חשיבות ההשכלה והאופן שבו מבנה המשפחה מעצב את פני אי השוויון בדור הצעיר.
