The semi-proletarian lifestyle in the twenty-first century: multiple jobholding, precarity, and anti-work in the U.S

המשרה האחת והיציבה, שפעם עמדה בלב החלום האמריקני, נעלמת לאט מחייהם של מיליונים. אנשים מוכרים עוגות בירידים ועובדים כברמנים, מפקחים במחסני אמזון ומנהלים ייעוץ מקוון, נוהגים בליפט ופותחים חנות ב-Etsy. נתוני הממשלה כמעט לא קולטים את התופעה הזאת, וההערכות לגבי היקפה שונות מאוד זו מזו. מה שמסקרן עוד יותר הוא שהיא לא נחלשת גם כשהכלכלה משגשגת, השכר עולה והאבטלה נמוכה.

המאמר מנסה להבין את החידה הזאת. מדוע ריבוי משרות ממשיך לגדול הן בימי משבר והן בימי שגשוג? האם מדובר רק במאבק לגמור את החודש, או שמא מתגבש כאן גם יחס חדש לעבודה, לביטחון ולמעסיקים? ומה זה אומר על סולידריות ועל היכולת של עובדים להתארגן?

הכותבת שואבת מושג מרכזי ממחקר שערכה בעבר בהרי האנדים הפרואניים, שבו משקי בית של איכרים חיברו יחד עבודה שכירה, חקלאות וסחר. היא מיישמת אותו על העבודה בארצות הברית של ימינו. לשם כך היא משלבת ראיונות חקרניים עם עובדים על חייהם בזמן המגפה ואחריה, נתונים רשמיים וסקרים שמציגים תמונה סותרת, ומקורות של ארגוני מקצוע, ומציבה אותם על רקע הכלכלה הפוליטית של העשורים האחרונים. מי שמתעניין בעתיד העבודה, בפרקריות ובשאלה מה נשאר מהמשרה המסורתית, ימצא כאן עדשה חדשה להבנת מה שקורה סביבנו.