טוויטר מזוהה בדרך כלל עם חדשות, פוליטיקה ושיחות חולין, אבל מה קורה כשמכניסים אותו אל תוך כיתה? מורה לביולוגיה ותלמידי כיתה ט' מקבלים הצעה להמשיך את השיעור גם אחרי הצלצול, בערוץ ציבורי שמגביל כל מסר ל-140 תווים בלבד. מצד אחד, הכלי מבטיח שיח חופשי, זמין בכל שעה ומכל מקום. מצד שני, אנשי חינוך רבים מהססים: האם אפשר ללמוד באמצעות משפטים קצרצרים, והאם תלמידים בכלל ירצו לשתף שם רעיונות?
המחקר שואל אילו שימושים נעשים בטוויטר בתהליכי הוראה ולמידה, באיזו מידה עולים קשיים טכניים, ומה מאפיין את התקשורת בין המורה לתלמידים ובין התלמידים לבין עצמם. כדי לברר זאת, עשרים תלמידים מבית ספר שש שנתי במרכז הארץ הוזמנו להצטרף לחשבון קבוצתי, בנוסף לשיעורים הפרונטליים. החוקרים אספו שאלונים לפני ההתנסות ואחריה, תיעדו את הציוצים לאורך כמה שבועות וסיווגו אותם לפי תפקידם: פדגוגי, חברתי, ארגוני וטכני. הם גם בדקו מי מצייץ, מתי, כמה ומול מי.
התמונה שמצטיירת נוגעת בשאלות רחבות על עתיד הלמידה בעידן הרשתות החברתיות, על תפקיד המורה ועל הגבול בין הכיתה לבית. מי שמתעניין בטכנולוגיה בחינוך ימצא כאן מבט מפתיע מקרוב על מה שקורה בפועל כשתלמידים ומורה נפגשים ב-140 תווים.
