מה קורה בתוך התאים של מי שחווה טראומה קרבית ופיתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית? בשנים האחרונות גובר העניין בסמנים ביולוגיים שיכולים לספר משהו על ההפרעה מעבר לשאלונים ולראיונות, ואחד המועמדים המסקרנים הוא DNA שמקורו במיטוכונדריה, תחנות הכוח של התא. כשתאים נפגעים או נמצאים בעקה, קטעים מה-DNA המיטוכונדריאלי משתחררים אל הדם, ואפשר למדוד אותם בבדיקת דם פשוטה. רמות חריגות שלהם נמצאו בסוכרת, במחלות לב, בהזדקנות ואף בדיכאון ובניסיונות אובדניים, אבל עד כה איש לא בדק אותן אצל אנשים עם PTSD.
השאלה המרכזית היא אם רמות ה-DNA המיטוכונדריאלי החופשי בדם שונות אצל לוחמים לשעבר עם PTSD לעומת לוחמים שעברו טראומה דומה ולא פיתחו את ההפרעה, והאם הן קשורות לרגישות של הגוף להורמוני הדחק, תכונה שמאפיינת לעיתים קרובות את ההפרעה.
כדי לבדוק זאת השוו החוקרים בין יותר ממאתיים ותיקי צבא אמריקאים ששירתו בעיראק ובאפגניסטן, כולם גברים וכולם חשופים לטראומה קרבית, כשכמחציתם אובחנו עם PTSD. בדגימות הדם שלהם נמדדו רמות ה-DNA המיטוכונדריאלי, והרגישות להורמוני הדחק נבחנה במבחן דיכוי בדקסמתזון ובבדיקה מעבדתית של תאי דם. מאחר שסוכרת, גיל ותרופות נוגדות דיכאון עלולים להשפיע על המדידה, הנתונים נבחנו גם כשההשפעה של הגורמים האלה מנוטרלת, ונבדק בנפרד גם תפקידם של התרופות ושל דיכאון נלווה.
