אמפתיה היא אחד היסודות המשפיעים ביותר על האקלים החברתי בבית הספר, אך בניגוד למה שנהוג לחשוב היא אינה רק תכונה מולדת אלא יכולת שניתן לפתח. הרעיון הזה הוביל את החוקרים לבחון מה עשוי לקרות כאשר תלמידים מקבלים הזדמנות לעצור, לחשוב על הערכים שמניעים אותם, ולהתבונן מחדש במערכות היחסים שסובבות אותם. מסקרן במיוחד היה לברר האם עבודה קבוצתית שממוקדת בהבהרת ערכים יכולה להצית הבנה עמוקה יותר של רגשות הזולת דווקא בגיל שבו הזהות מתעצבת והרגישות החברתית מצויה בתנופה.
כדי לבדוק זאת נבנתה מסגרת ייעוצית קבוצתית שבה תלמידים חוו דיון, התנסות ורפלקסיה סביב דילמות ומשימות הנוגעות להתנהגות מוסרית ולבחירת ערכים אישיים. החוקרים ביקשו להשוות בין שתי דרכי עבודה שונות. האחת מתבססת על התבוננות בסרטונים המציגים מודלים להתנהגות, והשניה מזמינה את התלמידים להיכנס לנעליהן של דמויות דרך משחק תפקידים. שתי השיטות אמורות לעורר מחשבה ורגש, אך כל אחת מהן עושה זאת בדרכה הייחודית.
שלוש מדידות של רמת האמפתיה לאורך הזמן אפשרו לבחון האם ואיך מתרחש שינוי. ובנקודה זו נותרת השאלה המסקרנת ביותר פתוחה לקורא: איזו דרך תורמת יותר להתפתחות אמפתית אצל תלמידים צעירים.
