מה קורה כאשר ארגון צריך לשרת בעת ובעונה אחת את הקהילה ואת שורת הרווח? בעולם שבו הגבולות בין המגזר העסקי, המגזר הציבורי והחברה האזרחית הולכים ומיטשטשים, צומחת קטגוריה חדשה של ארגונים "היברידיים" המשלבים פעילות מסחרית עם שליחות חברתית. תופעה זו, שמקורה השאיל השראה מהביולוגיה, הופכת לכלי מרכזי ביצירת ערך כלכלי וחברתי כאחד, אך גם מעוררת שאלה מרתקת: מתי ארגון הופך להיברידי מתוך בחירה אסטרטגית מודעת, ומתי הוא נדחף לכך בעל כורחו בשל נסיבות חוקיות או שוקיות?
המאמר בוחן שאלה זו דרך משקפיים ייחודיים – ענף התיירות בקרואטיה, מדינה שבה התיירות מהווה נדבך כלכלי עצום ומעורבת בו שחקנים מגוונים, מלשכות תיירות ציבוריות ועד תאגידי מלונאות בינלאומיים. תוך הישענות על טיפולוגיית "הרצף ההיברידי" שפיתח החוקר קים אלטר, הכוללת ארבע קטגוריות ביניים בין ארגון ללא כוונות רווח מובהק לבין עסק מסחרי טהור, המחברת בוחנת שורה של ארגונים קרואטיים אמיתיים הפועלים בתחום התיירות: לשכות תיירות ואגודות, מיזם חברתי לייצור שוקולד המעסיק אנשים עם מוגבלויות, חברת קמפינגים בבעלות משותפת של תושבים ורשות מקומית, ותאגיד מלונאות גדול המפעיל תשע תוכניות אחריות חברתית.
באמצעות ניתוח מקרים אלה לאור המסגרת החוקית והכלכלית הייחודית לקרואטיה, נפתחת הצצה לשאלה רחבה יותר: כיצד הקשר לאומי, מסגרת רגולטורית והזדמנויות מקומיות מעצבים את אופיים ההיברידי של ארגונים, ומה זה מלמד אותנו על עתיד המודל הכלכלי המשלב רווח ותועלת חברתית?
