הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות נחשבת לאחת ההפרעות הנפוצות ביותר בקרב ילדים ומתבגרים, ומשפיעה על הישגים לימודיים, יחסים חברתיים וחיי המשפחה. אף על פי שכבר ידוע שהאטיולוגיה שלה מורכבת ומשלבת מרכיבים גנטיים וסביבתיים, עדיין קיים חסר משמעותי במחקרים אורכיים שבוחנים כיצד גורמים שונים משפיעים על השינוי בתסמינים במשך הזמן, ולא רק על מצבם ברגע נתון.
מאמר זה מבקש להבין: אילו גורמים דווקא מנבאים החמרה או שיפור בתסמיני ADHD אצל ילדים ומתבגרים עם הזמן, ולא רק את חומרתם בנקודת זמן אחת? המחקר מתמקד בבחינת בעיות בריאות נפשית הוריות כגורם סיכון אפשרי, לצד שלושה גורמים שנחשבים לעיתים כמגנים – מסוגלות עצמית, אקלים משפחתי ותמיכה חברתית – ובוחן האם הם פועלים בנפרד או משפיעים זה על זה באופן מורכב יותר.
לצורך כך נותחו נתונים מתוך מחקר BELLA הגרמני, מחקר אורך רחב היקף שנועד לבחון בריאות נפשית של ילדים ומתבגרים במסגרת סקר הבריאות הלאומי הגרמני. מדגם של כ-1,384 ילדים ומתבגרים בגילי 11 עד 17 נבחן בשלוש נקודות זמן על פני תקופה של שנתיים, באמצעות דיווחי הורים וילדים ושימוש בשיטת מודלים סטטיסטיים מתקדמת המאפשרת לעקוב אחר שינויים במצב הילד ובגורמים הסביבתיים במקביל. הממצאים חושפים תמונה מורכבת ומעניינת של האופן שבו גורמי סיכון וגורמי הגנה שונים משפיעים, ובאיזו עוצמה, על מסלול ההתפתחות של תסמיני ADHD.
