לכל שם מקום יש היסטוריה, ולעיתים ההיסטוריה הזאת מחביאה בתוכה סיפור שלם של תרבויות שהתחלפו, של שלטונות שבאו והלכו ושל תושבים שהמשיכו לקרוא למקום בשמו העתיק גם כשסביבם השתנה הכול. צפת שבגליל העליון היא מקרה מובהק: כתובת מצרית מן האלף השני לפנה"ס, פסוקים במקרא שמדברים דווקא על יישוב בנגב, תעודה מן הגניזה הקהירית, מצודה צלבנית, חיבור בערבית של שופט מוסלמי וראשי תיבות שהמציאו מקובלים, דרשנים וציירים, כולם נאחזים באותן שלוש אותיות.
מניין בא השם צפת, מתי בדיוק הוצמד לעיר שבגליל העליון, וכיצד שרד חילופי שפות, דתות ושלטונות שבהם שמות אחרים נשכחו או הוחלפו? ומה קרה כאשר נוסעים, רבנים וצליינים בלבלו בין צפת הגלילית לבין מקומות אחרים שנשאו שם דומה?
הבירור מצרף יחד שכבות של עדויות: חרסים ומטבעות מחפירות בגבעת המצודה, זיהויים מקראיים ותרגום השבעים, דברי יוסף בן מתתיהו, מסורת המשואות בתלמוד הירושלמי, כתובת משמרות הכהונה שנמצאה בתימן, תעודות גניזה, מקורות מוסלמיים ונוצריים, יומני נוסעים וצליינים רוסים, שאלות ותשובות הלכתיות, פיוטים, גימטריות ונוטריקונים, ואף שיחות עם זקני העיר. לצד אלה נבחנים כליו של חקר שמות המקום עצמו, כלומר מה מאפשר לשם להישמר דורות ארוכים ומה עלול לשבש אותו.
