איך נולדות מילים כמו מכונית, מטוס, גלידה, עגבנייה ומונית? בסוף המאה ה-19 העברית עמדה לפני משימה יוצאת דופן: להפוך מלשון של דת וכתב ללשון שאפשר לנהל בה חיי יום יום. אלא שהמילון היה חסר עד כדי כך שאפילו מנהיגים ספקו ביכולתה של השפה להתחדש. את הסיפור המוכר על ועד הלשון ועל "אבי התחייה" אנחנו שומעים שוב ושוב, אבל השאלה מי באמת יצר את אוצר המילים שאנו משתמשים בו היום פחות מבוררת.
המאמר בוחן את המילים שנוספו לעברית בתקופת התחייה ואת האנשים שעמדו מאחוריהן. האם המילים נולדו בישיבות של גוף מוסדי, או שמא דווקא בעבודה היומיומית של סופרים, עיתונאים, משוררים ומתרגמים, כמעין תוצר לוואי של כתיבתם? ומהן השיטות שבהן נעשה שימוש כדי למלא את החסר: שאיבה מן הספרות העתיקה, מתן משמעויות חדשות, שאילה, תרגום שאילה או מיזוג מילים?
המחקר עוקב אחר פעילותם של גוף רשמי ושל יחידים מרכזיים, ובהם אליעזר בן יהודה, בנו איתמר בן אבי והמשורר ח"נ ביאליק, לצד מחדשי מילים נוספים. הוא בוחן את דרכי העבודה של כל אחד מהם, את הדוגמאות שהותירו אחריהם ואת הכללים שהנחו אותם, ומסדר את הכול במערך שיטות מסודר. התוצאה מציעה מבט אחר על האופן שבו שפה שלמה יכולה להיבנות מחדש, בתוך כשני עשורים וחצי בלבד.
