רבים מהתלמידים נרתעים מבעיות מילוליות במתמטיקה, ולא רק משום שחסר להם ידע. לעיתים הקושי נעוץ ביכולת לתכנן, לנטר ולהעריך את דרך החשיבה של עצמם, וגם בתחושות של פחד ותסכול. ומה קורה כשהתלמידים עצמם הופכים ליוצרים של בעיות ולא רק לפותרים שלהן? הנושא חשוב משום שהבנה מתמטית אמיתית נבנית מיישום הנלמד במצבים ממשיים, ולא מפתרון תרגילים מנותקים.
המחקר שואל האם אימון ישיר בהכוונה עצמית בלמידה, תוך כדי פתרון בעיות מילוליות, משפר את הפתרון ויכול גם לעבור, כלומר להתבטא ביכולת להפיק בעיות חדשות. החוקרים בחנו גם מה תורם טיפוח של צרכים מוטיבציוניים כמו עצמאות, שייכות ויכולת, ומה קורה כששני הכיוונים משולבים.
בשלושה בתי ספר יסודיים השתתפו מאות תלמידים מכיתות ג' וה'. כל בית ספר קיבל תוכנית אחרת בת עשרים שיעורים לאורך חמישה חודשים, שהתמקדה בפתרון בלבד. לפני ההתערבות ואחריה נבדקו הישגי התלמידים בפתרון בעיות. בנוסף התבקשו התלמידים לכתוב בעיות משלהם על בסיס דיאגרמת עמודות, והבעיות נותחו לפי אפיון כמותי, סוג ומורכבות. נבדקו גם ההבדלים בין תלמידי כיתות ג' לתלמידי כיתות ה'.
