בוורשה של ראשית המאה העשרים התחרו עשרות עיתונים יהודיים על לבו של קהל חדש: המוני דוברי יידיש שנמאס להם מעיתונות של משכילים, מתבוללים ומפלגות. בתוך הסביבה הזאת הוקם הײַנט, שהפך ליומון היידיש המשפיע ביותר בפולין. מי עמד מאחוריו, שמואל יעקב יאצקאן, איש שהחליף אידיאולוגיות, ניהל עיתונות זולה לכל נפש וידע היטב איך למכור חדשות, רומנים סדרתיים ורעיון לאומי באותו גיליון.
המאמר שואל מה היה הײַנט באמת. האם היה במה לאומית־לוחמת שנשאה חזון לעם היהודי, או עיתון סחרירי־צהוב שהשתמש באידיאולוגיה ככיסוי לרווח מסחרי, כפי שטענו מבקריו? ואיך משפיעים הלחצים העסקיים והתחרות על דרך הסיקור, כשהעיתון נדרש לדווח על פוליטיקה יהודית בשעה סוערת?
כדי לברר זאת נבחנים גיליונות העיתון, ובהם גיליון הפתיחה והגיליון המיוחד לציון עשרים שנה. לצד זאת נבחנים מחקרו התיעודי של חיים פינקלשטיין, זיכרונות של אנשי מערכת וכתבי מתחרים וכן ביקורות של בני התקופה. הניתוח נעזר בכלי חקר התקשורת, בהם מרחב ציבורי, מסגור, סדר יום ותיווך. הוא מתמקד בכמה מקרים מייצגים: סיקור פרשה משפטית, סיקור הלוויה של אדם שהיה יריב לעיתון, והתנהלות העיתון בפרוץ מערכת הבחירות לדומה. כך מתקבלת הצצה נדירה למנגנונים שמאחורי עיתון שעיצב את דעת הקהל היהודית בפולין.
