וואטסאפ הפך זה מכבר לכלי בלתי נפרד מחיי היום-יום, אך מתי הוא הפך גם לכלי מרכזי בקשרי בית הספר עם הבית? קבוצות הורים-מורים בוואטסאפ צמחו כיוזמה ספונטנית, בלי הכוונה ממשרד החינוך, והפכו כמעט בין לילה לזירת תקשורת יומיומית שמלווה כל אירוע כיתתי, כל שאלה לוגיסטית וכל התרעה חשובה. אבל מה קורה כשהמורה נמצא, למעשה, "בכיס" של כל הורה בכל שעה? האם הזמינות המתמדת מחזקת את השותפות בין הבית לבית הספר, או שהיא דווקא יוצרת ציפיות בלתי אפשריות ומאיימת על מרחב הפרטי של המורים?
מאמר זה בוחן כיצד מאפיינים טכנולוגיים ייחודיים של פלטפורמת הוואטסאפ, כמו זמינות מתמדת, פומביות השיח ופשטות התפעול, מעצבים את דפוסי התקשורת בין הורים למורים בבתי ספר יסודיים. באמצעות מסגרת תיאורטית של מזמינויות טכנולוגיות, המאמר שואל אילו התנהגויות מאפשרת הפלטפורמה, אילו היא מגבילה, ואיך כל זה משפיע על מעורבות הורית, על סמכות המורה ועל היחסים בין הצדדים.
לצורך כך נערכו ראיונות חצי-מובנים עם עשרים הורים ואחד-עשר מורים מבתי ספר יסודיים במגזרים ובאזורים גאוגרפיים מגוונים בישראל, וניתוח הממצאים בוצע בשיטת ארגון תמטי. הראיונות חשפו תמונה מורכבת של יתרונות ואתגרים, של גבולות שנמשכים ונפרצים, ושל משא ומתן מתמיד על אופי השיח הרצוי. מה בדיוק מתגלה כשמסתכלים לעומק על הקבוצות שכולנו חברים בהן?
