בשני מדרשים מארץ ישראל מסופר על רבי חנינא בן דוסא, חסיד עני שרצה להביא משהו לירושלים כמו שאר בני עירו, ומצא אבן גדולה, סיתת אותה ונדר להעלותה אל המקדש. כשהמשימה התבררה כגדולה מכוחו, לפי המסופר, באו לעזרתו מלאכים בדמות בני אדם. זהו סיפור פלאי מובהק, והשאלה הרגילה היא אם יש בו בכלל משהו מעבר לדמיון ולאמונה. האם אפשר לשמוע מבעד לעטיפה האגדית הד של מציאות היסטורית ממשית?
המאמר שואל אם מאחורי המעשה עומד נוהג אמיתי מימי הבית השני, בתקופה שבה הורדוס ואחריו דורות של בונים הקימו מחדש את המקדש ואת חומות הר הבית. מי מימן מפעל כזה? האם אנשים פרטיים הקדישו לו לא רק כסף אלא גם חפצים ואבנים מסוימות? ומה עשוי לקשור בין סיפור מדרשי מאוחר לבין אבנים ענקיות שנחצבו לפני כאלפיים שנה?
כדי לבדוק זאת המחבר משווה בין סוגי עדויות שונים. הוא עובר על מקורות חז"ל, על דברי יוספוס ועל הברית החדשה, בוחן כתובות שנמצאו בחפירות ובקברים, וחוזר אל סימנים מסתוריים, אותיות צבועות וחקוקות, שנתגלו במאה התשע עשרה על אבני בנייה בהר הבית ושנוצרו ויכוח בין חוקרים בשאלת פירושם. הקריאה המשולבת של אגדה וממצא מעלה שאלה רחבה יותר על היחס בין סיפורי חכמים לבין ההיסטוריה שמאחוריהם.
