כשמדברים על החומה שדונלד טראמפ הבטיח לבנות בגבול עם מקסיקו, בדרך כלל חושבים על בטון, פלדה ותקציבים. אבל מה אם החומה הזו היא קודם כול רעיון, מבנה של תודעה, ורק אחר כך מבנה פיזי? המאמר מבקש לבחון את החומה כסמל תרבותי בחברה אמריקנית שמעולם לא הסכימה בתוכה מי נחשב "אמריקני" באמת, ולמי שייכים הערכים שמגדירים את המדינה.
השאלה המרכזית היא מה מגלה החומה על תפיסות הזהות, השייכות וההדרה בארצות הברית, ומה "הדנ"א" התרבותי שהניב אותה. כדי לענות עליה המחברת חוזרת אל שני רגעים מעצבים בהיסטוריה האמריקנית: תקופת האבות המייסדים והמלחמה המקסיקנית-אמריקנית. היא קוראת את הנרטיבים ההגמוניים דרך משקפיים פוסטקולוניאליים ודרך לימודי הצ'יקאנו/ה והגבול, ומציבה לצדם את הפוליטיקה של ימינו: צווים נשיאותיים, החלטות תקציביות ותחרות העיצוב שבה חברות מתחרות על הזכות לתכנן את החומה.
בדרך נפגוש מנתחים של הקהל התומך בחומה, ביקורת על יעילותה, השוואות היסטוריות מפתיעות, וסיפור על חברה אחת שהשתתפה בתחרות ומצאה את עצמה תקועה בין שני עולמות. המאמר מזמין להסתכל מחדש על אחד הסמלים השנויים ביותר במחלוקת בפוליטיקה האמריקנית, ולשאול מה בעצם מנסים לבנות כאן, ומה מנסים לשמר.






