הנושא של ייצור משותף של שירותים ציבוריים ופעולה קולקטיבית מציב במרכזו שאלות עמוקות על תפקידה של המדינה, מעורבות האזרחים והיכולת של מגזר שלישי להשלים או להרחיב את השירות הציבורי. במיוחד בהקשרים שבהם מדיניות רשמית אינה מספקת מענה לצרכים חברתיים, נוצרת הזדמנות להבין כיצד קבוצות אזרחיות וארגונים חוץ‑ממשלתיים מסוגלים להתארגן, ליצור פתרונות חלופיים ולתרום למימוש שירותים חיוניים. תחום זה מעלה סוגיות של כוח, שותפות, אחריות והעצמת הקהילה, והוא רלוונטי במיוחד למדינות שבהן נושאים דתיים, תרבותיים או פוליטיים משפיעים על עיצוב השירות הציבורי.
השאלה המרכזית שמסקרנת את החוקרים היא כיצד אפשרי שהאזרחים והארגונים החוץ‑ממשלתיים יוצרים שירותים ציבוריים במקביל או כתחליף לפוליטיקה הממסדית, ואילו תנאים מאפשרים פעולה קולקטיבית יעילה וממושכת במציאות כזו. מה מניעים את היוזמות הללו, אילו שיתופי פעולה נוצרים עם רשויות מקומיות, ואיך ניתן להבין את התהליכים שמובילים לייצור משותף של שירותים – כל אלה נבחנים דרך פריזמה של מדיניות ציבורית, ניהול ופעולה אזרחית.
כדי לבדוק את השאלות הללו, החוקרים בחרו להתמקד במקרה של התחבורה הציבורית בשבת בישראל, המהווה דוגמה מובהקת למתח בין מדיניות דתית לבין צורכי הציבור. הם שילבו שיטות מחקר כמותיות ואיכותניות, כולל ניתוח סקרים, ראיונות עומק ומעקב אחר פעילות ארגונים ומוסדות ציבוריים, כדי להבין את מנגנוני הפעולה, ההתארגנות והקשרים בין גורמים שונים. העבודה מאפשרת מבט מעמיק על דינמיקה של ייצור משותף במציאות חברתית מורכבת, ומשאירה את הקוראים עם סקרנות לגבי התוצאות והמסקנות שמתקבלות מתוך התהליך הזה.
