הפרעת שימוש באופיואידים היא אחד האתגרים הקשים ביותר של מערכות הבריאות בארצות הברית, והיא נפוצה במיוחד לצד דיכאון וחרדה. הצירוף הזה מסבך את ההחלמה, ובכל זאת מעט מאוד תוכניות טיפול בהתמכרות מציעות מענה לבעיות הנפשיות הנלוות. הסמארטפון, שנמצא כמעט בכל כיס, עשוי להיות דרך להגיע אל מי שאין להם גישה לטיפול נפשי. אבל האם סרטונים קצרים בטלפון באמת יכולים לעזור לאנשים שנמצאים בטיפול תרופתי בהתמכרות?
החוקרים ביקשו לבדוק שאלה זו בפיילוט אקראי ומבוקר. הם גייסו משתתפים דרך קהילות ב-Reddit העוסקות בהתמכרות לאופיואידים, ובחרו אנשים שמקבלים מתדון, בופרנורפין או נלטרקסון ושסובלים מתסמיני דיכאון או חרדה. המשתתפים חולקו אקראית לקבוצה שקיבלה במשך ארבעה שבועות אפליקציה עם סרטונים קצרים המבוססים על עקרונות של טיפול קוגניטיבי התנהגותי, או לקבוצת המתנה. אחר כך נערך מעקב נוסף. מצב הנפש נמדד בשאלונים, ושימוש בסמים נבדק באמצעות בדיקות שתן שהמשתתפים צילמו ושלחו מהבית. האפליקציה גם אספה נתונים פסיביים מהטלפון, כמו שיחות, מיקום וזמן מסך, ושאלה על מצב הרוח במהלך היום.
מעבר לשאלה אם האפליקציה מקלה על המצוקה, המחקר בוחן גם אם אנשים בכלל מוכנים להשתמש בה, אם הם מרוצים ממנה, ואם נתוני הטלפון יכולים לספר משהו על מה שקורה בחייהם. מה שהתברר בדרך מפתיע במקומות לא מעטים.
