מה משותף לאדם שנמנע ממפגשים חברתיים, לאדם שנאבק במחשבות טורדניות ולאדם שחווה התקפי פאניקה? ומה הקשר בין כל אלה לאוטיזם? במשך שנים נהוג היה לדבר על "תחלואה כפולה": אדם עם אוטיזם שסובל גם מחרדה, או אדם עם הפרעה טורדנית-כפייתית שמקבל גם אבחנה נוספת. אולם בשנים האחרונות מתחזקת גישה אחרת, שרואה בהפרעות נפשיות רבות חלק מרצף נוירו-התפתחותי רחב, שבו הגבולות בין אבחנה לאבחנה פחות חדים משנדמה.
המחקר הנוכחי שואל כיצד מתפלגות תכונות חברתיות-פוביות, טורדניות-כפייתיות ופאניות-אגורפוביות בקרב אנשים עם הפרעת ספקטרום אוטיסטי, בהשוואה לאנשים עם חרדה חברתית, הפרעה טורדנית-כפייתית והפרעת פאניקה, ובהשוואה לאנשים בריאים. השאלה חשובה במיוחד משום שקשה להבדיל בין התנהגויות חוזרות באוטיזם לבין קומפולסיות, ומשום שהבנה טובה יותר של החפיפה עשויה לשנות את האופן שבו מאבחנים ומטפלים.
החוקרים, צוות מבית חולים אוניברסיטאי באיטליה, השוו 210 משתתפים בחמש קבוצות, ארבע קבוצות קליניות וקבוצת ביקורת. האבחנות אומתו בראיון קליני מובנה לפי DSM-5, וכל משתתף מילא שלושה שאלוני ספקטרום מפורטים, שבודקים גם תסמינים תת-סיפיים שאינם מגיעים כדי אבחנה מלאה. כך אפשר היה להשוות לא רק בין אבחנות, אלא גם בין תחומי תסמינים שונים בתוך כל ספקטרום.
