כשהבצורת מכה, הצמחים אינם מתייבשים בבת אחת. הם מתחילים להגיב הרבה לפני שהעין מבחינה בעלים צהובים או ביער דליל. השאלה היא כמה זמן עובר בפועל בין תחילת העקה לבין השינוי הראשון, ואם הכול מתחיל בשמים או באדמה. בעולם מתחמם, שבו הבצורות תכופות וחמורות יותר, התשובה משפיעה על התחזיות שלנו לגבי מאזן הפחמן, שירותי המערכות האקולוגיות ואפילו סיכוני שריפה.
רוב מדדי הלוויין המוכרים מתעדים בעיקר את מראה הצמחייה: כמה היא צפופה וכמה היא ירוקה. מדדים כאלה מאחרים להגיב. מה שמעניין הוא מה שקורה בתוך הצמח, בפעילות הפוטוסינתטית עצמה. האם אפשר לראות אותה מהחלל, ולהפריד בינה לבין השינויים במבנה החופה?
החוקרים בחנו זאת בקנה מידה עולמי וברזולוציה יומית. הם השתמשו בנתוני פלואורסצנציה מושרית על ידי השמש מהחיישן TROPOMI, ושילבו אותם עם מדדי מבנה וירקרקות מ-MODIS, נתוני לחות קרקע, ונתוני גרעון לחץ אדים וקרינה. הם זיהו את אירוע הבצורת החמור ביותר בכל נקודה על פני כדור הארץ, ובעזרת ניתוח מתאמים צולבים בדקו מי מגיב ראשון ומי אחרון, ובאילו אזורי אקלים ובאילו סוגי צמחייה. השאלה המרכזית: האם לפיזיולוגיה של הצמח, למראהו ולמבנהו יש שעון משלהם, ומה מניע כל אחד מהם, יובש האוויר או התדלדלות המים בקרקע?
