כשמדינאים בכירים, מהרמטכ"ל ההולנדי לשעבר ועד שר ההגנה האמריקאי, מדברים על שינויי אקלים, הם נוטים לתאר תמונה מטרידה: גלי "פליטי אקלים" שיזרמו על העולם ויגרמו לסכסוכים ולערעור יציבות, כשמקרה סוריה משמש דוגמה חביבה. אבל האם התיאור הזה, שמצדיק השקעות בבקרת גבולות ובנוכחות צבאית, אכן מבוסס על הבנה מדעית מוצקה, או שהוא בעיקר כלי פוליטי נוח?
מאמר זה בוחן שאלה מרתקת: כיצד תופסים מומחי מדיניות, אותם אנשי מקצוע המתווכים בין המחקר האקדמי לבין מקבלי ההחלטות, את הקשר בין שינויי אקלים להגירת אדם, ובאיזו מידה תפיסתם מתיישרת עם השיח הביטחוני הרווח בפוליטיקה או מתרחקת ממנו? החוקרים בחרו בהולנד כמקרה בוחן, בשל מומחיותה הוותיקה בתחום ההסתגלות לשינויי אקלים ורגישותה לעליית מפלס הים, ופנו לעשרות חוקרים בכירים בתחום כדי לאתר את מומחי המדיניות הרלוונטיים ביותר בנושא.
באמצעות ראיונות מעמיקים עם מומחים בעלי תואר דוקטור שעבדו בשיתוף עם משרדי ממשלה הולנדיים, ולצד ניתוח מסמכים רשמיים ודוחות ממכוני מחקר בין־לאומיים מוערכים, נבחנת השאלה אם הידע המקצועי בשטח תומך בתפיסה הפוליטית הרואה בהגירה תוצאה בלתי נמנעת של אקלים משתנה, או שמא הוא חושף תמונה מורכבת ורבת גורמים בהרבה. הממצאים חושפים תובנות שיש בהן כדי לאתגר את ההנחות הנפוצות על הקשר בין אקלים, הגירה וביטחון.
