אחיות נמצאות בחזית מתן שירותי הבריאות, ולכן האופן שבו הן חושבות ופועלות משפיע במידה רבה על היכולת של מערכות הבריאות להתמיד ולהתפתח בעולם שבו נושאי קיימות סביבתית, חברתית וכלכלית הופכים למרכזיים יותר ויותר. אך מה גורם לאחות לפתח מודעות עמוקה לחשיבות הקיימות בעבודתה היומיומית? האם לסגנון ההתנהגות של המנהיגים שלה יש בכך תפקיד, ואם כן, כיצד הוא פועל?
מאמר זה בוחן שאלה זו דרך הצגת מודל מושגי המקשר בין התנהגויות מנהיגות פרו-חברתיות, המבוססות על אמפתיה ודאגה כנה לרווחת הצוות, לבין מודעות הקיימות של אחיות, כאשר התרבות הארגונית בבית החולים נבחנת כגורם מתווך אפשרי בקשר זה. המחקר מתבסס על תיאוריית באטסון בנוגע לאמפתיה ולמנהיגות פרו-חברתית, ועל מסמכי מדיניות בינלאומיים של ארגון הבריאות העולמי והמועצה הבינלאומית של האחיות, המדגישים את חשיבות פיתוח מנהיגות סיעודית ככלי לחיזוק מערכות הבריאות.
לצורך בחינת השאלה בוצע מחקר חתך תיאורי-קורלטיבי בקרב מדגם של אחיות המועסקות ביחידות טיפול ישיר בבית חולים כללי, באמצעות שאלונים מובנים שבדקו את תפיסת התרבות הארגונית, רמת ההתנהגויות הפרו-חברתיות של המנהיגים ומידת המודעות לקיימות. ניתוח הנתונים נעשה בעזרת מודל משוואות מבניות שבחן את הקשרים הישירים והעקיפים בין המשתנים. מה בדיוק מתגלה מהניתוח הזה, ואיזה תפקיד ממלאת בפועל התרבות הארגונית בשרשרת ההשפעה, מחכה לגילוי בקריאת המאמר המלא.
