בעולם שבו שפות מדוברות רבות זוכות למעמד משני בכתב הרשמי, מתרחש במרוקו תהליך יוצא דופן: מיליוני דוברי דארז'ה, הערבית המדוברת של מרוקו, מתחילים לכתוב את שפתם היומיומית ברשתות החברתיות, בהודעות טקסט ובבלוגים, שלא מטעמי מדיניות רשמית אלא כתוצאה מהתפתחות טכנולוגית ורצון אישי להתבטא. במשך עשורים נחשבה הדארז'ה "רק" שפת דיבור, נטולת כתיב מוסכם ומעמד תרבותי, בעוד הערבית התקנית והצרפתית שלטו בכתיבה הרשמית. אך מה קורה כאשר טלפונים סלולריים, תוכנות צ'אט ומקלדות חדשות פותחים בפני צעירים מרוקאים אפשרות לכתוב את השפה שבה הם חושבים ומדברים בפועל?
המאמר בוחן כיצד התפתחה בעשור האחרון תופעה של אוריינות עצמאית ובלתי ממוסדת בדארז'ה, מ"צעדים ראשונים" של הודעות טקסט קצרות ועד לכתיבת סיפורים, יומנים ובלוגים ארוכים ומורכבים, ואף שירת סלאם עברית. באמצעות ניתוח דוגמאות של טקסטים שנכתבו בין השנים 2013 ל-2016 על ידי בלוגרים, ראפרים ופעילי רשת, נבחנת השאלה כיצד עוברת שפה מדוברת ולא מתוקננת תהליך של התכנסות לכתיב ולנורמות כתיבה, בהיעדר כל הכוונה מוסדית או חינוכית. המאמר מתחקה גם אחר הרקע החברתי-פוליטי, כולל תנועת ה"נאיידה" ואירועי מפתח כמו משפט חובבי המטאל ופיגועי הטרור בקזבלנקה, שסייעו לשינוי במעמדה התרבותי של הדארז'ה. מה בעצם הופך כתיבה אינטואיטיבית לאוריינות של ממש, וכיצד היא מעצבת מחדש את מפת השפות במרוקו?
