מה קורה כשמהגרים שעזבו את מדינתם שוקלים לחזור הביתה, ובכיסם לא רק כיסופים אלא גם הון, ידע וניסיון מקצועי שנצברו בחוץ לארץ? באזורים כפריים בדרום אירופה, הסובלים מדעיכה כלכלית, הזדקנות אוכלוסין והגירה שלילית, השאלה הזו אינה תיאורטית כלל. תיירות מוצגת פעמים רבות כפתרון קסם לפיתוח כפרי, אך האם למהגרים החוזרים בפועל יש תפקיד בהצלחתה?
מאמר זה בוחן את הקשר שבין הגירת חזרה של מהגרים פורטוגזים לבין הסיכוי לפיתוח תיירות בר קיימא באזורים כפריים, ומעלה שאלה מרכזית: האם ניתן ללמוד מהעדפותיהם, מהכשרתם ומהציפיות שלהם כיוונים מעשיים לתכנון משותף שיתמוך בפיתוח כפרי אזורי? הספרות הקיימת בנושא, בעיקר מהעשורים הקודמים, ציירה תמונה לא אופטימית של מהגרים חוזרים שנוהגים בשמרנות ומשקיעים בעיקר בבית ובקרקע ולא ביזמות תיירותית. אך האם התמונה הזו עדיין נכונה כיום?
כדי לבחון זאת, נאסף מידע מקיף מ-5,157 מהגרים פורטוגזים באמצעות סקר שאלונים שהופץ בדרכים מגוונות, כולל דואר, פייסבוק, עיתונות דיגיטלית ורדיו וטלוויזיה בינלאומיים. הנתונים נותחו באמצעות כלים סטטיסטיים שונים במטרה לחשוף קבוצות ייחודיות בתוך אוכלוסיית המהגרים ולבחון את הקשר בין בעלות על בית באזור כפרי לבין נטייה לחזור, להשקיע ולהשתלב בתעסוקה תיירותית. הממצאים עשויים לשפוך אור חדש על הפוטנציאל הסמוי הטמון בהגירת חזרה כמנוע לפיתוח בר קיימא, ולא רק בפורטוגל אלא בכל אזורי דרום אירופה המתמודדים עם אתגרים דומים.
