כיצד הופך מרחב דתי-אתני מורכב לאזור שאין בו חוק ברור, עד שהתוצאה היא אסון המונים? במאי 2021 נהרגו 45 בני אדם בהילולת ל"ג בעומר במירון, באירוע שהמם את המדינה כולה. אבל האם זה היה באמת "מקרה", תוצאה של תקלה חד פעמית, או שמדובר בביטוי קיצוני של דפוס שלטוני עמוק ומוכר הרבה יותר?
המאמר יוצא מנקודת מוצא מפתיעה: הסולם הנייח שניצב במשך יותר משני מאות שנה מעל כנסיית הקבר הקדוש בירושלים, מבלי שאף אחת מהעדות הנוצריות מסוגלת להזיזו. מכאן נפתח דיון תיאורטי במושג "אקס-טריטוריאליות", שמקורו במשפט הבינלאומי אך מתפתח כאן לכלי חדש להבנת אזורים שבהם ריבונות המדינה מוקפאת בפועל, מבלי שהוכרזה הקפאה רשמית. כיצד הופכים הסדרים ארעיים למוסדות של קבע? מה הקשר בין המנגנון העות'מאני של קפיטולציות, האוטונומיה החרדית העכשווית וניהול אתרים קדושים בישראל?
המחקר מבוסס על שילוב נדיר של מקורות: עבודת שדה אנתרופולוגית ארוכת שנים בקהילות חרדיות, ניתוח מעמיק של אלפי עמודי עדות בפני ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון, וקריאה היסטורית של מקורות עות'מאניים ומנדטוריים. יחד הם חוברים לכדי ניתוח שמעורר שאלות נוקבות על האופן שבו חברות מנרמלות סיכונים ידועים, ועל המחיר האנושי שעלול להיגבות כאשר עמימות שלטונית הופכת לשיטת ממשל.
