עישון טבק נותר אחד מגורמי הסיכון המרכזיים לתחלואה ותמותה בעולם, אך באזור המזרח התיכון הוא לובש צורות מגוונות ומשתנות: סיגריות קלאסיות, מדואח, נרגילה, וכעת גם סיגריות אלקטרוניות מתפתחות. באיחוד האמירויות הערביות המאוחדות, ולמעשה בכל העולם הערבי, קיים מחסור בנתונים עדכניים ומקיפים על שיעורי עישון באוכלוסייה הכללית, בעיקר כאלה שמבוססים על מדגמים גדולים ולא רק על קבוצות מצומצמות כמו סטודנטים. הצטרפות מגפת הקורונה לתמונה מעלה שאלה נוספת ומרתקת: האם הסגרים, המגבלות התנועה והמודעות המוגברת לסיכוני בריאות שינו את הרגלי העישון של האוכלוסייה, ובאיזה כיוון?
מחקר זה מבקש לבחון בדיוק את השאלה הזו, באמצעות ניתוח נתונים רחב היקף שנאסף מתוכנית הבדיקות לפני הנישואין באמירות אבו דאבי, מקור מידע ייחודי המקנה גישה לעשרות אלפי מבוגרים המחויבים בבדיקה לפני קבלת רישיון נישואין. החוקרים בחנו את שיעורי העישון ואת שיטותיו השונות בקרב יותר מ-74 אלף משתתפים בין השנים 2019 ל-2023, תוך חלוקה לשלוש תקופות: לפני הקורונה, בעת הקורונה ואחריה, ותוך השוואה בין גברים לנשים ובין אזרחי האמירויות לתושבים שאינם אזרחים.
האם אכן חלה ירידה בעישון בעקבות המגפה, כפי שנרשם במדינות ערביות אחרות? ואיזו שיטת עישון התבררה כפופולרית ביותר בכל תקופה? התשובות חושפות תמונה מורכבת ומעניינת, שמעלה שאלות חדשות לגבי מדיניות בריאות הציבור באזור.
