בעשורים האחרונים יותר ויותר בנות באפריקה שמדרום לסהרה יושבות על ספסל הלימודים. ההנחה המקובלת היא שככל שהחינוך מתרחב, הנישואין נדחים. אבל במדינות מסוימות, בהן בורקינה פאסו, צ'אד, אתיופיה, מדגסקר, מלאווי וזימבבואה, הבנות נכנסו בהמוניהן לבית הספר, ובכל זאת גיל הנישואין כמעט לא זז, ולעיתים אף ירד. איך ייתכן שהתרחבות החינוך לא מתורגמת לנישואין מאוחרים יותר? ומה זה אומר על המאמצים לצמצם נישואי ילדות?
המחקר בוחן את החידה הזאת בשתי שאלות. תחילה, היכן, מתי ובאילו גילים נתקעה או התהפכה המגמה. לאחר מכן, מה עומד מאחוריה. החוקרים מעמידים זו מול זו שתי הסברים אפשריים. לפי הראשון, ההתרחבות התמקדה בלימודי יסוד, שאפשר לשלב עם נישואין צעירים. לפי השני, כשקבוצות גדולות נכנסות למערכת, ערך החינוך נשחק בגלל איכות לימודים נמוכה, מעט הזדמנויות כלכליות ואובדן הסלקטיביות של בוגרות.
הבדיקה נשענת על 151 סקרי דמוגרפיה ובריאות ב-34 מדינות, ועל יותר ממיליון נשים בנות 20 עד 49. החוקרים עוקבים אחר גיל הנישואין החציוני בדורות לידה שונים, לפי אזורים, מדינות ורמות השכלה, ומפרקים את השינוי בנישואין מוקדמים לתרומת שינוי בהרכב ההשכלה ולתרומת שינוי בהתנהגות בתוך כל קבוצה. כך נפרשת תמונה אזורית מפתיעה, שמאתגרת הנחות רווחות על הקשר בין לימודים לנישואין.
