מה בדיוק קורה בגוף האדם ברגעים שבין הפסקת התמיכה בחיים לבין המוות? נדמה שהתשובה ידועה: הלב מפסיק לפעום, הדם מפסיק לזרום, והמוח מפסיק לתפקד. אבל הסדר המדויק של האירועים האלה, והקשר בין הלב למוח בדקות האחרונות, כמעט לא נמדדו מעולם בבני אדם. לשאלה הזאת יש משקל מעשי עצום: היא נוגעת להחלטה מתי לקבוע מוות, מתי מותר להתחיל בהוצאת איברים לתרומה, ומתי עדיין יש טעם בניסיון החייאה.
המחקר מבקש לברר אם המוח והגוף מאבדים את אספקת הדם שלהם יחד, או שמא אחד מהם מקדים את השני, וכיצד נראה המחסור בחמצן מבפנים, ברקמת המוח עצמה. לשם כך עקבו החוקרים אחר עשרות חולים קשים ביחידה לטיפול נמרץ לאחר שהוחלט להפסיק את הטיפולים מקיימי החיים שלהם, וכן אחר מטופלים שבחרו בסיוע רפואי במוות. הם ניטרו בו זמנית את זרימת הדם בעורקי המוח באמצעות דופלר, את לחץ הדם, את רמות החמצן בדם הנכנס למוח ובדם היוצא ממנו, ובחלק מהמקרים גם את החמצן ישירות בתוך רקמת המוח. במקביל נלקחו דגימות דם לבדיקת סמנים של נזק עצבי, ולאחר המוות נבדקו המוח והלב בנתיחה.
התוצאה היא תיעוד נדיר ומפורט של תהליך הגסיסה, כולל רגעי הנשימות האחרונות, שמאפשר להסתכל מחדש על הנחות יסוד ברפואה הדחופה, בהחייאה ובתרומת איברים.
