הידע שלנו עבר דירה: מהדף המודפס, הקווי והנוקשה, אל עולם דיגיטלי רשתי, מקושר וגמיש. סרטונים, מפות, סימולציות, תרשימים וטבלאות משתלבים היום בקורסים אקדמיים, אך עולה השאלה איך אפשר לדעת אם הייצוגים האלה באמת מעשירים את הלמידה, ולא רק מייצרים מגוון מרשים למראה.
המחקר מבקש לברר מה היחס בין מבנה הידע לבין הדרך שבה הוא מיוצג דיגיטלית בקורס אקדמי משולב תקשוב. אילו סוגי חשיבה הייצוגים מזמנים? באיזו מידה התוכן שהם מציגים סטטי או דינמי? ובאילו ערוצי קליטה הלומד נדרש להשתמש?
החוקרים בחנו קורס חובה אינטרדיסציפלינרי לתואר שני בבית ספר לחינוך, ובו אתר עשיר בייצוגי ידע מסוגים רבים. הם ערכו ניתוח תוכן איכותני וכמותי של עשרות ייצוגים באתר. לצורך כך הם נעזרו בשלושה מודלים מוכרים: הטקסונומיה של בלום, מודל יציבות התוכן של מאייר ומודל ההוראה של ברונר. כל מודל מביט בייצוג מזווית אחרת, ויחד הם מאפשרים מבט השוואתי על מה שקורה באתר הקורס. בדרך עולות גם שאלות רחבות יותר על תפקידו של המורה, על מקומו של הלומד בבחירת החומרים, ועל השאלה אם הייצוגים הם רק כלי עזר או שהם משנים את הלמידה עצמה.
