איך יודעים אם תוכנית הכשרה באמת עובדת? לא רק אם הלומדים נהנו ממנה, אלא אם למדו משהו, שינו את דרך העבודה שלהם והשאירו חותם על הארגון ועל המטופלים. אחת המסגרות הוותיקות והנפוצות לשאלה הזאת היא מודל קירקפטריק, שמחלק את ההערכה לארבע רמות, מתגובת הלומדים ועד לתוצאות ארגוניות. בעולם ההשכלה הגבוהה במדעי הבריאות, מרפואה וסיעוד ועד בריאות הציבור, אין הרבה בהירות לגבי האופן שבו המסגרת הזאת מיושמת בפועל.
הסקירה הזאת יצאה לדרך מתוך צורך מעשי: תמיכה בהערכתה של תוכנית הכשרה לאומית קנדית, שבה דוקטורנטים, פוסט-דוקטורנטים וחוקרים בתחילת דרכם משולבים בתוך ארגוני מערכת הבריאות. החוקרות שאלו מה מאפיין את המחקרים שהשתמשו במודל להערכת תוכניות אקדמיות כאלה, כיצד המודל יושם בהם, ואילו תוצאות נקשרו לכל אחת מארבע הרמות.
כדי לענות, ערכו החוקרות סקירת היקף לפי מתודולוגיה של מכון ג'ואנה בריגס והנחיות PRISMA-ScR. הן חיפשו בשישה בסיסי נתונים מרכזיים מחקרים שפורסמו מ-2016 ואילך, סיננו אותם בעצמאות בשתי סוקרות, והפיקו מהם נתונים על שיטות ההערכה, על מודלים נוספים, על גישות חינוכיות ועל כישורי ליבה. התמונה שעולה מכך חושפת מה מודדים ומה נוטים לא למדוד בהכשרה של אנשי מקצוע בתחום הבריאות.






