דמיינו עולם שבו פנמה של היום, המפרידה בין האוקיינוס האטלנטי לפסיפי, הייתה עדיין פתוחה למעבר מים בין שני העולמות. לאורך שנים רבות נותר פער עצום, של כתשעה עשר מיליון שנה, בתיעוד היבשתי של האזור הטרופי הזה, שהיה מרכזי כל כך בהתפתחות הביולוגית והגאוגרפית של אמריקה. פאונות ימיות עשירות תועדו בעבר, אך מה קרה על היבשה עצמה, ומה זה מגלה לנו על הרגע ההיסטורי שבו נסגר או נותר פתוח המעבר הימי בין האוקיינוסים?
מאמר זה מציג ממצאים חדשים ומרתקים מפורמציית אלחואלה שבאזור אגם אלחואלה בפנמה, שם התגלה בעבר שרידי פרובוסקידאה עתיק, ולאחריו בוצעו עבודות שדה נרחבות שחשפו רצף שכבות עשיר ומגוון. החוקרים משלבים בין שיטות שונות: מיפוי ליתוסטרטיגרפי מדוקדק של השכבות, ניתוח יחסי איזוטופים של סטרונציום בקונכיות מולושקים לקביעת גיל מדויק, וזיהוי טקסונומי מקיף של שרידי צמחים, בעלי חיים ימיים ויבשתיים כאחד, מקרישניים ועד יונקים יבשתיים.
מה מספרות לנו השכבות הללו על הסביבה שהתקיימה כאן לפני כתשעה וחצי מיליון שנה? האם התקיים אז עדיין מעבר ימי פתוח בין האוקיינוסים, או שהאיסתמוס כבר החל להיסגר? ומה ניתן ללמוד מהשילוב הנדיר של פאונה ימית ויבשתית באתר יחיד על האקולוגיה של אמריקה המרכזית בסוף המיוקן? המאמר מציע דרך חדשה ומדויקת יותר להתמודד עם שאלות אלה, ופותח צוהר לתקופה שנותרה עד כה חשוכה ברובה בתיעוד הפליאונטולוגי של האזור.
