הלב שלנו אינו עובד באותה צורה לאורך כל היממה. קצב הלב, לחץ הדם ואפילו פעילות טסיות הדם עולים ויורדים לפי שעון פנימי, ולא במקרה התקפי לב ושבץ נוטים להופיע דווקא בשעות הבוקר. מה קורה כשהשעון הזה משתבש, בגלל עבודה במשמרות, שינה לא סדירה או פשוט עם השנים? ומה הקשר בין גנים שמתקתקים בכל תא בלב לבין יתר לחץ דם, פרפור פרוזדורים ואי ספיקת לב?
סקירה זו מתחקה אחר השאלה כיצד המקצבים הצירקדיים מכוונים את תפקוד מערכת הלב וכלי הדם, ומה המשמעות של שיבושם בגוף המזדקן. היא נעה מהרמה המולקולרית, דרך גני השעון כמו BMAL1, CLOCK, PER ו-CRY והגנים הרבים שהם מפעילים, אל הפיזיולוגיה של הלב, אל סימני ההיכר של ההזדקנות ואל מחלות לב נפוצות. לצד מחקרים בבעלי חיים ובתאים, נבחנים גם מחקרים קליניים בבני אדם שעסקו באכילה מוגבלת בזמן, בחוסר שינה ובתזמון של תרופות.
בלב הדיון עומדת שאלה מעשית מאוד: האם השעה שבה נוטלים תרופה, אוכלים או אפילו עוברים ניתוח לב יכולה לשנות את התוצאה? הכרונותרפיה, הרעיון לתזמן טיפולים לפי השעון הביולוגי, נשמעת פשוטה ומבטיחה, אבל הדרך ממנה אל ההמלצות הקליניות רצופה בניסויים שנויים במחלוקת ובשאלות פתוחות.
