קקאו הוא אחד הגידולים החשובים בעולם, שמאחוריו עומדת תעשיית שוקולד המוערכת במאות מיליארדי דולרים, אך מקורותיו הגנטיים המדויקים והדרך שבה הם משתקפים בשדות החוואים בפועל נותרים לעיתים בגדר תעלומה. פנמה, שממוקמת בצומת ההיסטורי בין אוכלוסיות הקקאו של מרכז ודרום אמריקה, מציעה מעבדה טבעית מרתקת לבחינת השאלה: כיצד התפתח הרכב גנטי שונה בין שני אזורי הגידול המרכזיים במדינה, בוקאס דל טורו שבו שורשים מסחריים עמוקים משנות העשרים של המאה הקודמת, לעומת הררה שבה נשמרת מסורת עממית ותיקה של גידול עצי קריולו קטנים ובעלי תשואה נמוכה?
החוקרים ביקשו לבדוק אם החומר הגנטי המגודל בפנמה הוא באמת תמהיל מגוון של קבוצות גנטיות ידועות בעולם, אם קיימת חליפין מוגבל של חומר גנטי בין האזורים, אם שיטת ההרכבה הטכנית נפוצה יותר במחוז המסחרי, ואם תנאי הקרקע והאקלים משתנים בין האזורים ומתקשרים להרכב הגנטי הנצפה. לשם כך נדגמו עצים מ-16 חלקות בשני האזורים, נלקחו בנפרד רקמות מהייחור ומהכן של כל עץ, ונותחו באמצעות מערך סמנים גנטיים מתקדם בהשוואה לאוכלוסיות התייחסות ידועות מרחבי אמריקה הטרופית. במקביל נאספו נתונים מפורטים על תנאי הסביבה, הקרקע ושיטות הניהול בכל חלקה, כבסיס לניתוח סטטיסטי שיבחן את הקשרים בין הגנטיקה, הפרקטיקה החקלאית והסביבה.
הממצאים חושפים תמונה מורכבת ומפתיעה של מורשת גנטית, שיטות רבייה מסורתיות ומודרניות, ותשתית אפשרית לתכניות הכלאה עתידיות שיתמודדו עם אתגרי מחלות, תנודות אקלים ודרישות שוק גלובליות.
