כשהקורונה פרצה, בתי הסוהר הפכו לאחד המקומות המסוכנים ביותר: ביקורים הופסקו בבת אחת, הבידוד החברתי העמיק, ואי אפשר היה לשמור על ריחוק והיגיינה בתנאי צפיפות. אבל מה חושב הציבור על הגנה על בריאותם של אסירים? מחקרים קודמים הראו שהציבור האמריקני פרגמטי: הוא יכול להחזיק בעמדות עונשיות ובו בזמן לתמוך בשיקום. השאלה היא אם הפרגמטיות הזו מגיעה גם לחמלה שאינה נועדה להפחית פשיעה, אלא רק להגן על אנשים מפני מחלה.
המחקר בוחן האם תמיכה בחמלה כלפי אסירים היא ההפך הפשוט מענישתיות, או שהיא נשענת על שיקולים אחרים: הרצון לשמור על גבול בין "אנחנו" ל"הם", ערכים אוניברסליים של דאגה להגינות ולחלשים, ושאלת המחיר שמשלמים הנישומים. כדי לברר זאת, החוקרים הריצו שני ניסויי סקר בתוך מדגם ארצי של יותר מ־1,200 משיבים בארצות הברית, במאי ויוני 2021. בראשון הוצגו תוכניות לתיעדוף חיסונים, ובשני הצעה למימון ציוד מגן לביקורים באמצעות העלאת מס מקומי. המשיבים נחשפו לגרסאות שונות של התרחיש, למשל מי הנהנה מהמדיניות, עד כמה היא יקרה ועד כמה הנזק האפשרי חמור, והעריכו עד כמה הם תומכים בה.
הממצאים נוגעים לשאלות רחבות על האופן שבו הציבור מתייחס לאנשים שנמצאים מאחורי סורג ובריח בזמן משבר בריאותי, ועל מה שהדבר אומר על עיצוב מדיניות בתחום הכליאה.
