עוני הוא אחת התופעות החברתיות המוכרות ביותר, ועדיין – למרות עשורים של מחקר ומדיניות – הוא ממשיך להתפשט במדינות עשירות ועניות כאחד. אבל מה בעצם גורם לעוני? האם זו בחירה אישית, תוצר של תרבות שעוברת מדור לדור, פועל יוצא של מערכת כלכלית וחברתית מוטה, תוצאה של מיקום גיאוגרפי גרוע, או שילוב מורכב של כל אלה שמזין את עצמו במעגל אינסופי?
מאמר זה יוצא למסע אל תוך שדה התיאוריות שניסו להסביר את שורשי העוני, ומציג חמש גישות מרכזיות: התיאוריה שמאשימה את הפרט וחסכיו האישיים, התיאוריה שמצביעה על מערכות אמונה ותת-תרבויות של עוני, התיאוריה שמפנה מבט אל עיוותים כלכליים, פוליטיים וחברתיים, התיאוריה שמדגישה פערים גיאוגרפיים, והתיאוריה הרואה בעוני תוצר של תלות מצטברת ומחזורית שאין ממנה מוצא קל. כל אחת מהגישות הללו נבחנת לא רק על יתרונותיה אלא גם על החולשות, ההטיות והביקורות שספגה במרוצת השנים.
המחקר מתבסס על סקירה ביקורתית של הספרות הקיימת בנושא, ומנסה לבחון כיצד כל תיאוריה תופסת את מקור העוני, ואילו כלים מושגיים היא מציעה להתמודדות עמו. השאלה שמלווה את כל הדיון היא פשוטה למראה אך מורכבת ביסודה: האם ניתן להצביע על "הגורם האמיתי" לעוני, או שדווקא ריבוי הפרספקטיבות הוא המפתח להבנה עמוקה יותר של התופעה ולפתרונות מדיניות מותאמים?
